בתיבות הדואר ובבתי הכנסת, על נייר כרומו משובח, בדפוס צבעוני ובגרפיקה מתוחכמת, הבטיחו לי ישועה. כבר בהקדמה הזדרזו להסביר לי כי ח"ו לא מדובר בסתם צדקה אלא רק בדרך למשוך חסדיו של הבורא וכו'. בכדי להוכיח זאת שלחו לי הפעם מקבץ רביעי של סיפורים מופלאים על מי שתרם לקופת צדקה הנכונה ובעקבות כך נעשה לו נס ברור ועצום. אמנם לא הייתה שם אף מילה על מי שתרם ולא נעשה לו דבר, אבל זה הרי לא חשוב…
ומכיוון שמרובים צרכי עמך, ודווקא משום שבימנו מרובות קופות הצדקה, הרי עדיף שתתרום דווקא לנו, ואם אתה רוצה הוכחה, אז הנה עוד סיפור על ישועה גדולה. רק תן את מספר כרטיס האשראי. אם עדיין לא תאמין, אנו מצרפים לך את מספרי הטלפון. רק תתקשר ותשמע את ההתרגשות בקולה של הרבנית ואפילו את בעל הנס בכבודו ובעצמו…
ההקדמה הקצרה שלעיל מתארת את המהומה המטורפת במסגרתה החלו גורמי חסד שונים למשוך את הבורא למבצעי הצדקה שהם עורכים תוך שהם מבטיחים נפלאות ע"ב עריכת הסכמים כביכול עם ריבונו של עולם. מעתה גם צדקה היא עניין של כדאיות. תן צדקה- קבל ישועה. כי גם עם ריבונו של עולם זה אחרי הכל כמו בעסקים, ובעסקים כמו בעסקים… נתקלת בבעיה? תן צדקה! ריבונו של עולם כבר יעשה את המוטל עליו במסגרת "החוזה".
אולם מעבר לבעייתיות שבכך, בלהט הרצון להיות "מתוגמלים" על כל מעשה חסד, הרי שאט אט נשכחת מאיתנו הצדקה הפשוטה; זו התמימה שבטה מתוך רצון כן, מתוך תנועה פנימית- בגלל שאני פשוט רוצה לתת. האם אנו מסוגלים להתבונן במה שמולנו, לראות את צער הזולת, ורק על סמך זה לתת?
אינני מדבר על כך שלניהול יחסים בין אדם לאלוקים בצורה שכזו, יש גם מחיר נוסף. אם בכמה אלפי שקלים אני יכול "לקנות" את חסדיו של הבורא, מה יעשה מי שאין לו סכומים שכאלה? האם הוא איננו זקוק לחסדי הבורא? מה יהא עליו? ומה זה אומר על מי שיש לו ועל האלוקים שלו? האם מדובר בסוג של ישות הפועלת בכללים של קח ותן? מעבר לבנאליזציה של האמונה, יש כאן הפסד מרובה של המצווה עצמה ושל הכוונה העמוקה שבמצות צדקה. אנו נתבעים לצדקה משום שישותנו צריכה להיות ישות של צדקה, של הבחנה בזולת, של פתיחת הלב והיכולת להפחית מממוני. אנו צריכים את הצדקה כי רק מי שמסוגל לפתוח יד קפוצה יכול להחדיר לתוכו תשוקה לעשיית טוב.
לכל אלו ולמבצעי הצדקה העונתיים (כל עונה והצדקה שלה. בעלון שקיבלתי הפעם היה סיפור על הנפלאות שחוללה צדקה בהתקבלות לישיבה מתנשאת, שהרי זו העונה בה מתקבלים לישיבות) אין דבר עם מהותה של צדקה.
האם יש ביכולתו של אדם לפשפש בספרי חשבונותיו של הקדוש ברוך הוא? האם יכול הוא לומר שישועה או אכזבה הן בשל מעשה כזה או אחר? "יודע דעת עליון" היה אחד מתאריו של בלעם, ואנו רחוקים מכך מרחק עצום. "לו ידעתיו הייתיו", אומר בעל "ספר העיקרים" (העיקרים ב' ל'. ראה גם הכוזרי ה' כ"א על הפרדוקס) וקובע כי אם היינו יודעים את הקב"ה – הוא כבר לא היה מה שאנו אמורים לדעת.
הניסיון החמור לומר כי יש בנו דעת בנוגע למהלכיו של הבורא הוא פגיעה בלב האמונה, לא פחות מכך. הזדב לא מתבטא רק ב"מבצעי צדקה" אלא גם בניסיונות של כולנו לפרש את המציאות ולקשר בין חלקים שונים בה להנהגת הבורא. האם ניתן לומר בפה מלא כי ראש ממשלה, זה או אחר, הסתבך או חלה כי ויתר על ארץ ישראל? האם אין בכך פרשנות יתר על תופעות פוליטיות כנגזרת למצבו הרוחני של העם?
כללו של דבר: אדם צריך להרהר במצבו ולערוך את חשבון נפשו בלבד. כמובן שעליו להאמין גם בהשגחה ובקשר שבין מעשיו וגורלו, אולם קשרזה מתחיל ומסתיים בחשבון נפשו האישי. ידיעה ברורה, פרשנות מורחבת ו"ניהול חשבונות" הם לא מדרכיה של היהדות, גם אם הם נעשים לשם חסד, צדקה והאדרת שמו של הקב"ה על נייר כרומו מהודר.
גם בחשבון הנפש האישי יש להיזהר מלהיגרר למקום שבו כורחים כל הצלחה או כשלון קונקרטי במעשה זה או אחר שעשיתי. תפקידו של חשבון הנפש אחד הוא: לרצות להיות טוב יותר באופן הכי נקי. השאיפה היא שכולנו נגיע לכך גם ללא צרות ופגעים. אלו אמנם יכולים לעורר מעט, אבל אסור להם להפוך להיות המניע העיקרי בחיי האמונה. רק כך נוכל להחזיר מעט מהתום ומהכנות למעשים הטובים ולחיי הרוח שלנו.
הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ומדעים בר אילן תל אביב
