משנה: יותר מארבעים שנה חלפו מאז שוחרר מקום המקדש בירושלים, אולם עולם התורה בוחר לדחות עובדה זו מעל סדר יומו בעקביות בתירוצים שונים. הרב ישראל אריאל רואה בעיסוק האקטיבי והמעשי בענייני המקדש ומצוותיו "מת מצווה", ולכן גם איננו בוש מפני המלעיגים והמתנגדים.
בטרם נשיב על השאלה שבכותרת, כדאי להבין את עצם המושג 'דרישת המקדש'. ירמיהו הנביא אומר (ל, יח): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה' כי 'נידחה' קראו לך. ציון היא – דורש אין לה. כה אמר ה'… ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב". פירוש פסוקים אלו הוא כך: הכל קוראים לציון עיר 'נידחה' כעיר הנידחת שלא תבנה עוד. המחלה של ציון כה אנושה, עד שלא נמצא ולו אחד המתעניין בשלומה. 'דורש אין לה!'. יחד עם זאת, מודיע הנביא כי התל שחשבו שלא יבנה עוד לעולם ישוב לקדמתו: "ונבנתה עיר על תילה וארמון [המקדש] על משפטו ישב!"
דומה כי קללות אלה של 'עיר הנידחת' מתרחשות כיום לנגד עינינו. הערבים מתכננים לכלול את הר הבית בתוך בירת פלסטין. לא סוד הוא שמתקיים משא ומתן על חלוקת ה'אגן הקדוש'. הר הבית ינתן לערבים, ה'קבר הקדוש' – לנוצרים, ומה על היהודים? הללו יסתפקו ב'גישה' לכותל, שם יוכלו לבכות בעת הצורך.
במקום לחדש את העבודה במקדש מיד עם כיבוש הר בית לפני יותר מארבעים שנה, כפי שעשו החשמונאים בשעתו, עודדו רבנים וגדולי תורה את ממשלת ישראל למסור את מפתח ההר לערבים. גורמים אחרים בעולם התורה פנו אז לאו"ם והודיעו: "אין לנו שום עניין בהר הבית!".
כדוגמה לעמדת 'עולם התורה' – יצא לאחרונה ספר בשם 'דברי יעקב', מאת הרב יעקב עדס, הדן ב'איסור הכניסה להר הבית'. להלן שאלה שהגיעה ל'מכון המקדש' בענין זה: "שמעתי על דברי הרב עדס, בדבר האיסור לעלות להר בית קדשנו. אני מן העולים להר, אולם אני פוחד לעבור על דברי חכמים. ורציתי לדעת – מה דעתכם בנושא?"
מול שאלה שכזאת אנו כובשים את פנינו בקרקע. וכי מה רציתם שנצא נגד רבנים?! מאידך, הרי מעשה אחר המדבר בעד עצמו: לפני חמש שנים יצא אחד הרבנים והחתים את רבני ישראל על עצומה, ובין החותמים: הרב כהנא שפירא זצ"ל, הרב עובדיה שליט"א יבדלח"א, הרבנים הראשיים ועוד כעשרים רבנים, וכולם קוראים שלא לעלות להר הבית. כתבנו לרבנים והסברנו מדוע אנו עולים להר הבית:
א. לקיים מצות כיבוש בהר לבל יימסר לידי אויב. ב. לקיים מצות 'מורא מקדש'. ג. לקיים מצות תפילה בהר. ד. לקיים מצות השתחוויה בהר. עוד הוספנו, כי אנו עולים בעקבות פסיקת הרמב"ם, שעלה בעצמו להר, וקבע את יום עלייתו לחג לכל ימי חייו. חתמנו ושאלנו: מה לא נכון במעשינו? והנה אף אחד מעשרים וחמישה הרבנים שחתמו לא השיב לנו כי במעשה זה אנו עוברים על איסור!
הרבנים המזהירים מפני עליה להר עושים, לכאורה, מעשה 'חסידות' נפלא. אך עיון בדברי הרמח"ל במסילת ישרים (פרק כ) מעלה כי החסידות נמדדת במבחן התוצאה: "צריך להבין, כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות [תוצאות] המעשה מגיעות. כי לפעמים המעשה בעצמו ייראה טוב, ולפי שהתולדות [התוצאות] רעות – יתחייב להניחו", ופעמים שהעושה "יהיה חוטא ולא חסיד!". הרמח"ל מביא כדוגמה את זכריה בן אבקולס, אשר העלה חששות בשאלת בר קמצא המלשין שרצו להורגו. אמר: "יאמרו: מטיל מום בקדשים – יהרג! בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, ובא הקיסר והחריב ירושלים", ומסקנת הגמרא: "ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו לבין האומות".
על אותו משקל אנו אומרים: ענוותנותם של אותם רבנים המזהירים מפני עליה להר – 'מחריבה את ביתנו ושורפת את היכלנו ומגלה אותנו לבין האומות'. המעשה אולי נראה כמעשה חסידות בתחילתו, אולם התוצאה בפועל היא חורבן, מאחר ובכך הם מוסרים בידיים את מקום המקדש לידי אויב, ואיך יבנה?
ב"מכון המקדש" אין עוסקים במחלה, כי אם ברפואה – כלומר בבנין! הרוצה ללעוג – ילעג, להזהיר – יזהיר, אולם אנו קטני הקטנים נוטלים את המעמסה על כתפינו, מאחר ולעניות דעתנו כך היא המצווה וכך ההלכה.
במכון המקדש אנו עוסקים בהכנת כל הנדרש לעבודה. בתערוכת המכון ניתן לראות כתשעים מכלי המקדש, כולם מוכנים לעבודה: מנורת זהב, שולחן זהב, ומזבח זהב. הוכן כיור נחושת גדול עבור שנים עשר כהני עבודת התמיד. כן ניתן לראות ארבעה בגדי זהב לכהן הגדול.
לאחרונה יסדנו בית מלאכה להכנת בגדי כהונה לכל כהן בישראל. הננו מודים לה' על העובדה ששלושים כהנים ראשונים כבר רכשו לעצמם בגדים אלה. הבגדים מוכנים בביתם לרגע שיבנה בית המקדש ויוכלו לגשת מיד לעבודה.
בימים אלה הולך ונבנה מזבח מאבנים שלימות על פי ההלכה. אנשי מקצוע אוספים אבנים שלימות מים המלח, וחומרים מיוחדים ליציקת המזבח שיעמוד באש ובחום. והיה ביום בו יפתחו שערי המקדש, ניתן יהיה להעביר את המזבח למקומו הנכון והכהנים יוכלו לגשת לעבודה. במקביל במכון ממשיכים בחקר התכלת הארגמן ותולעת השני… והמלאכה מרובה.
הצענו לרב גדול בתורה, המתנגד לעליה להר הבית, לבוא למכון ולחוות את דעתו ההלכתית אודות כמה מן הכלים. הרב השיב: למה לי לבוא למכון המקדש! אני אגיע ישר לבית המקדש הבנוי!". הנה מתברר כי גם שאלת ההתנגדות לעליה להר הבית, אינה קשורה בעצם העלייה אלא להכנות לבנין המקדש עצמו.
מבחינה זו מכון המקדש עוסק ב'מת מצווה' – במאתיים מצוות מן התורה המתקיימות במקדש. בארבעים השנים שחלפו מאז זכה עם ישראל לשוב אל מקום המקדש, הוא מבטל עם ישראל בידיים מצוות אלו. לפיכך, כל הירא את ה' באמת, כל הרוצה ל'דרוש לציון', ולהתחסד בחסידות של אמת, נקרא להצטרף אל העושים והבונים, ו"אל יבוש מן המלעיגים עליו בעבודת ה'"! (שולחן ערוך אורח חיים א, א).
הרב ישראל אריאל הוא ראש מכון המקדש בירושלים.
