פרשת מטות, פונה לאיש הנודר נדר או נשבע שבועה, ומזהירה אותו פן יחלל את נדרו או שבועתו ולא יקיימם.
ההגות היהודית לדורותיה, התלבטה רבות בשאלה האם ראוי להרבות בנדרים ובשבועות. עמדה מעניינת מובאת בספר קהלת הקובע כי "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" (קהלת ה,ד).
ישנם בני אדם המיישמים היטב הדרכה זו של קהלת, ומשתדלים שלא להתחייב, שמא לא יוכלו לקיים. לרוב הם אומרים 'אני לא מבטיח שום דבר'. הם מנמיכים ציפיות מראש ודואגים להשאיר את עצמם בלתי מחויבים.
ר' נחמן מברסלב, לעומת זאת, התנהל אחרת, כפי שמספר עליו תלמידו, ר' נתן מנמירוב:
"והיה רגיל בנדרים מאד מאד, שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום, ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מוכרח לעשות מחמת הנדר. וכן עשה כמה וכמה פעמים…" (שבחי מוהר"ן טו').
לעומת הנטייה של רבים שלא להכניס את עצמם למחויבות, ר' נחמן, כך נראה, מבקש 'לסנדל' עצמו על מנת שלא יוכל לסגת מרצונותיו, שאיפותיו ותכניותיו. אולם בעומק הדברים, אין כאן רק 'טכניקת סנדול' כי אם רצון לחולל שינוי מהותי בהתבוננותנו על העולם.
הנדר, השבועה וההתחייבות, לא רק מכריחים את האדם לקיים את דברו, כי אם מעצבים מחדש את הקשר בינו לבין מושא התחייבותו. ההימלטות מן ההתחייבות יוצרת תלישות, דוחקת ערכים כגון נאמנות ומסירות, ומאפשרת לאדם להתנהל חופשי ובלתי קשור. הנדר נקרא גם בשם "איסר" מלשון איסור אך גם לשון אָסור – כלומר קשור.
המחויבות מצמצמת, במידה רבה, את מרחב התנועה, אולם בד בבד היא קושרת ומקדשת נאמנות ומסירות.
הפוסט מודרניזם, מבקש לנתץ את המחויבות לערכים מוחלטים, לעקרונות מקודשים, לחברה, לקהילה, לבן זוג ולחבר. החופש וההעדר המחויבות עצמם, הפכו באופן אבסורדי לערך מקודש של תפיסה תרבותית זו והם המנחים והמעניקים את המוטיבציה לנתץ ולערער כל ערך וכל אידיאל.
בעולם זה, גם המילה הפכה לחומר ביד היוצר, אין לה עמידה לכשעצמה והיא משרתת את המשתמש בה למטרותיו, באינטרפטציות שלו ובפרשנות החופשית שהוא רשאי לכאורה להעניק לה.
חשוב להדגיש, כי השחרור מכל מחויבות הוא חוויה מכוננת ומשמעותית, והאדם הקשור למסורת ישראל זוכה לה פעם בשנה, בהתקדש יום בערב יום הכיפורים עת הוא עומד ומתפלל תפילת 'כל נדרי'.
בתפילה זו, מבקש האדם לשחרר עצמו מכל מחויבות, מכל נדר, מכל איסר, מכל קונם ומכל שבועה, שנטל על עצמו במהלך השנה.
הזכות להתייצב כנייר חלק, בפני עצמך, בפני בוראך, ברמה התודעתית, היא זכות שלא תסולא בפז, והיא המעניקה לאדם את היכולת להתחדש ואת התקווה כי הוא יכול להניח מאחור את משקעי העבר ולהתחיל את השנה החדשה, לאחר יום הכיפורים, מתוך רעננות, תמימות ואמונה.
אולם זכות זו, מוענקת לאדם רק פעם אחת בשנה, בעוד שבכל שאר הזמן, הוא נתבע להתחייב, לנדור ולהתקשר.
בעולמנו רבים נמלטים מן ההתחייבות. מעסיקים מנסים בכל דרך להתחמק ממחויבות כלפי עובדיהם, בני זוג נחיים ביחד אולם מסרבים להתחייב זה לזה בברית נישואין, והורים, לעתים, מסתייגים מהבאת ילדים לעולם, מתוך חשש להתחייבות הכרוכה בכך.
חיים שכאלו הם מתכון לעולם קר ומנוכר, ללא בריתות, ללא נאמנויות עמוקות ונצחיות, וללא התמסרויות טוטאליות עמידות בפני כל שינוי וכל מצב רוח.
ר' נחמן מברסלב מבקש להשיב לעולם את החום, את המסירות, את הנאמנות ואת ההתקשרות, וכל אלו, כך לפי ר' נחמן, עוברות דרך הנכונות להתחייב, לנדור, ובלשון התורה – "לאסור איסר על נפשו".
הרב איתמר אלדר, ר"מ בבית המדרש לבוגרים בגולן ומרצה במכללת "אוהלו" בקצרין ומרבני 'צהר'
