בפינתנו הקודמת עסקנו בסוגי הכלים להכשרה ומיונם לפי השימוש בהם: בחום, באש או בפושרים. בפינתנו זו נעסוק במיון הכלים המיועדים להכשרה לפי החומרים מהם יוצרו.
כלי מתכת (כל סוגי המתכות)– כלי מתכת הכשרתם הוא לפי הכלל "כבולעו כך פולטו".
כלי חרס- כלי חרס הם כלים העשויים מסוגי אדמה שונים: חרס, קרמיקה, חרסינה, פורצלן ודומיהם. כלים אלה אי אפשר להכשירם או להעבירם מבשרי לחלבי ולהיפך, מכיוון שהם בולעים את המאכל שהתבשל בהם ואינם פולטים אותו אלא בשריפה בחום בהם הם נוצרו. בשעת הדחק או בצורך גדול (למשל בהכשרת מטבח שלם אצל בעלי תשובה) ניתן להכשיר כלי חרס שהשתמשו בהם בחום ע"י הגעלה שלוש פעמים (אגרות משה יו"ד ב מו).
כלי זכוכית- כלי זכוכית אינם בולעים כלל וזאת משום שצפיפות המולקולות בזכוכית היא מהגבוהים בתבל, וזאת למרות שהחומרים מהם מיצרים זכוכית דומים לכלי חרס (הזכוכית מיוצרת מסוגי חול). להלכה פוסק "הבית יוסף" (מנהג הספרדים) כי אין צורך להכשיר כלי זכוכית, גם אם השתמשו בהם בחום, וזאת מכיוון שאינם בולעים. לדעה זו ניתן לאחר שטיפה במים להשתמש בכלי זכוכית מבשר לחלב ולהיפך.
לשיטת הרמ"א (מנהג האשכנזים) יש לבחון כלי זכוכית ע"פ החומרים מהם נעשו ולכן דינם ככלי חרס שאי אפשר להכשירם אם השתמשו בהם בחום(וכן פסק בן איש חי – והוא מנהג חלק מיהודי מרוקו ויהודי בגדד). בשעת הדחק או צורך גדול (כפי שכבר צוין אצל בעלי תשובה), ניתן להכשיר כלי זכוכית שהשתמשו בהם בחום ע"י השריה שלושה ימים במים פושרים ולהחליף את המים בכל יום, או לחילופין להגעילם.
כלי חרס מצופים בזיגוג- רוב כלי האוכל בימינו מצופים בזיגוג הדומה בהרכבו לזכוכית, אולם למרות זאת דינם ככלי חרס ולא כדין הציפוי שלהם (אגרות משה יו"ד ב מו).
כלי פלסטיק- בשנים האחרונות נפוץ מאד השימוש בכלי פלסטיק למאכלים חמים (בעיקר במיקרוגל). הפלסטיק לא היה קיים בתקופת חז"ל ואין לנו מידע אודותיו, ולכן כתבו רוב הפוסקים האחרונים להתיר הגעלה לכלים אלו (מנחת יצחק ג סז, חלקת יעקב ב קסג, אגרות משה ב צב). יש שפסקו שאין להכשיר כלי פלסטיק שהשתמשו בהם בחמץ חם לפסח (אגרות משה ב צב) ויש שהתירו ( חזון עובדיה דיני הגעלה, סידור פסח כהלכתו ט כה).
כלי סיליקון- תבניות סיליקון המשמשות לאפיה הכשרתן היא בשיטת "כבולעו כך פולטו" ולכן צריכות ליבון. אולם מכיוון שלא ניתן ללבנן, הרי שאין אפשרות להכשיר תבניות סיליקון. הוא הדין גם בנוגע לתבניות אפיה המצופות אמייל.
"שתילת" סכו"ם בעציץ
רבים מכירים את הנוהג לשים סכו"ם שנטרף באדמת עציץ בבית או בחצר. נשאלה השאלה מה מקור נוהג זה? האם הוא נכון? וכן כמה זמן צריך הסכו"ם "לבלות" באדמת העציץ?
ובכן, נוהג זה בטעות מקורו, אולם מכיוון ש"אין עשן ללא אש", נביא את מקור ההלכה ומתוך כך נבין גם את מקור הטעות.
סכין שנטרפה ורוצים להשתמש בה לחיתוך דברים צוננים אין צורך להגעילה, אלא נועצים אותה בקרקע קשה עשר פעמים במקומות שונים כשהחיכוך עם הקרקע הקשה משפשף את הסכין ומתירה לשימוש צונן.( שו"ע יו"ד קכא ז). דין זה הוא בסכין בלבד שכן בדרך כלל לא משתמשים בסכין בשימוש רותח, ולכן ניתן להסתפק בנעיצה בקרקע בכדי לשפשף את הסכין. יחד עם זאת, השתילה בעציץ איננה מכשירה את הסכין לשימוש בחמים, ובודאי שאינה מכשירה כפות ומזלגות שהשתמשו בהם במאכלים חמים ונטרפו ורוצים להכשירם. בימינו ניתן להחליף את הנעיצה בקרקע של הסכין בשפשוף ע"י צמר פלדה סקוטש ודומיהם, וכל להתיר את השימוש בהם בצונן. ההכשרה, כאמור, צריכה להתבצע ע"פ הכלל של "בולעו כך פולטו".
הרב משה ביגל, רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
