מודל חדשני להעצמה אישית משווק באופן המוני בימים אלו ממש.
לא מדובר על סדנה חדשה של מפגשי גוף-נפש מול הנוף הפתוח או על אימון אישי מבוסס עקרונות בסיסיים מן המזרח הרחוק, ואף לא על תוכנית מבוססת יעדים רוחניים המשלבת סרגל מאמצים, דיאטת עלים ירוקים וכתיבה יוצרת. מדובר על התקהלות ציבורית בבתי הכנסת בכל רחבי הארץ וקריאה של הפרשיות העוסקות בבניית המשכן.
בניית המשכן אינה השתעבדות לכוחות גדולים וחיצוניים לאדם אלא מנוף לצמיחה והגבהה של קומתו האישית של כל מי ששותף לבניין. הרמז לכך נטוע בשם הפרשה שלנו הפותחת את הסדרה שעוסקת במשכן ה' במדבר ובנייתו – תרומה.
המילה תרומה מצביעה באופן ברור על שתי משמעויות שונות: נתינה והתרוממות.
התורה יכלה לבחור מילה אחרת כדי לתאר את גיוס המשאבים מהציבור למען בניית האוהל היפיפה שבו שוכנו כלי העבודה: המנורה, השולחן, המזבחות, הכיור וארון הברית. היה אפשר להשתמש במילה נתינה, נדבה, מתנה או אפילו בהשתתפות. אבל התורה אינה מכוונת אותנו רק למה שהיא מבקשת שניתן למען הבניין המיוחד ששייך לכולנו אלא גם למה שקורה לנו כשאנחנו יוצאים מהקופסה הפרטית שלנו לכיוון המטרה – התעלות.
מעט מאורה של התעלות זו מסביר רבי קלונימוס קלמיש שפירא בספרו הכשרת האברכים:
"בהר סיני, טרם היה לישראל תורה ועבודה, עשה הוא יתברך בעצמו את מקום הקדושה הזה והרכין את השמים על ההר, ואחר שקיבלו את התורה ציווה לישראל שהם יעשו את מקום הקדוש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך כל אחד ואחד (אלשיך) 'והושכנתי בתוך כל אחד ואחד', גם כן על ידי המשכן היה מקום הקדוש שנשקו בו ארעא (ארץ) ורקיע (שמים) אהדדי (יחדיו) ובטל בו גבול החומריות עד שבמקדש עשו את החלונות צרים מבפנים ורחבים מבחוץ כדי שממקום הזה יזריח האור לחוץ…"
בציווי על בניית המשכן ריבונו של עולם מגלגל את הכדור לידיים שלנו. הפעולה של הנתינה ומסירות הנפש למען המטרה הגדולה שהצבתי לעצמי מבטלת את גבול החומריות, ומראה עד כמה הגבולות שהצרו עלי היו אזיקים דמיוניים ששמתי על עצמי כשהתעקשתי לחשב את פעולותיי על פי משוואות של 'מה אני מפסיד ומה אני מרוויח'.
פעולת התרומה מראה לי עד כמה מקור של הכוח והעוצמה שלי אינו חיצוני ונטוע בקדושה שמגיעה רק ממרחק השמיים. אני בונה משכן ואני יוצר מקום מפגש של שמים וארץ. הנתינה, העשייה והתרומה הן בונות את המשכן, כלומר יוצרות מקום בנפשי שמאפשר לאור האלוקי לשכון בתוכו, עד כדי כך שהאור כבר לא מגיע אליי מבחוץ אלא יוצא ממני לעולם, וכדברי המלבי"ם:
"ציוה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי לבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכונת עוזו. וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת".
כותב המאמר: הרב יאיר בינשטוק, רב קהילת 'זית רענן' באפרת, ורב חטיבת הביניים באולפנת צביה מעלה אדומים.
