שאלה:
אני בן 30, נשוי אבא לילדים, עובד ומפרנס בצורה סבירה פלוס. הסביבה מכירה אותי בתור אדם חייכן ונחמד, אולם בתוך תוכי אני מרגיש כל הזמן כאילו שום דבר בחיי לא בטוח. הביטחון העצמי שלי וכן הדימוי שלי בעיני עצמי הם נמוכים מאוד. בתוך ראשי ישנן כל הזמן מחשבות בלתי פוסקות על כך שאולי עומדים לפטר אותי, שאולי עשיתי משהו לא בסדר, שאולי מחפשים אותי על דבר מסוים וכו'. הדבר מתבטא גם בקשרים החברתיים שלי. כל טלפון חריג או שינוי בנימת קול יכולים להקפיץ אותי. אני מתלבט: האם התופעות שאני מתאר הן נורמאליות? במידה ולא מה עלי לעשות?
תשובה:
בשאלתך הצלחת לתאר בצורה מדויקת סימפטומים של אדם פגוע הסובל מהערכה ודימוי עצמי נמוכים. התגובות שאתה מתאר פוגעות בך ללא ספק. נכון הדבר שלכל אדם ישנם רגעים חולפים בהם הוא מפקפק ביכולותיו ובדרך בה אנשים והסביבה רואים אותו, אולם אתה מתאר מועקה תמידית שנובעת מהחשש שמה אינך עומד באמות המידה שאנשים אחרים היו מצפים ממך לעמוד בהם. הפחד התמידי שלך מביקורת היא לא הגיונית לא רק משום שביקורת שכזאת יכולה לקטול אותך, אלא משום שמי שנמצא תחת איום קיומי ומתמיד שכזה לא מוצא מנוח ומתקשה בעבודה וביצירה ובשמירה על מערכות יחסים.
המצב אותו אתה מתאר מעיד לכאורה על ביטחון עצמי נמוך והעדר אמון מצדך בעצמך וביכולתך. צורת חשיבה שכזאת שוללת מעצמך את האפשרות והזכות לקבוע אמות מידה לתפקודך ומעניקה את הזכות הזאת לכל שאר העולם. משמעות הדבר היא כי הערך העצמי שלך נגזר רק ממה שאומרים או חושבים עליך אחרים, בעוד שלך אין דעה עצמאית על עצמך. אינני אומר שאדם לא צריך להיות רגיש לנורמות חברתיות ולהתעלם לחלוטין מהרגשות והציפיות של סביבתו תוך הפגנת אנוכיות. אולם אתהמציג בשאלת מצב שבו לסביבה יש שליטה מוחלטת ,אם בפועל ואם בדמיון, על הערכתם העצמית ואמות המידה לפיהם אתה שופט את עצמך. למעשה כיום אתה אינך זה שקובע את הערכים לאורם ראוי שתנהל את חייך. אתה אינך זה שקובע מהם ההגדרות להצלחתך. מצב שכזה הוא שלילי בהחלט. אמנם ביהדות אנו אמונים על הכלל הקובע כי "אחרי רבים להטות",אולם מאידך המסורת היהודית מלאה בדוגמאות של אנשים אשר עמדו על עקרונותיהם. אברהם, נח ומשה עשו את אשר נראה היה להם לנכון ללא מורא מדעת הקהל.
התחושות אותן אתה מתאר נוצרות, בדרך כלל, כתוצאה מטראומה כמו כישלון גדול או פיטורין מעבודה. המבוכה וההשפלה לעיתים גורמות לפגיעה אישית קשה, שבעקבותיה עלולה להיווצר רתיעה ואף פחד ממצבים בהם יש לקבל החלטות, או מביקורת.
אפשרות אחרת בגללה אמצת לעצמך את צורת החשיבה אותה אתה מתאר הן חוויות מוקדמות משלב הילדות ומהצורה שבה התייחסו אליך אנשים משמעותיים בתקופה זו של החיים. אנשים שגדלו במשפחות ביקורתיות שלא ידעו להעניק בהן תחושה של יכולת והערכה עלולים לאמץ לעצמם דפוסי חשיבה כמו אלה שאתה מתאר. תהליכים שכאלה אינם נוצרים בכוונה, אלא כתוצאה ממגבלות שיש להורים שלנו ולדמויות אחרות משמעותיות בחיים. המשקעים הללו נותרים משום שילד לא תמיד מסוגל לבחון את ערכו ואת יכולותיו בגיל צעיר. בשלב זה של החיים אין לו מדדים אובייקטיביים ועל כן הוא נוטה לאמץ את ההערכות השליליות אותן הוא קולט מהסביבה. ככל שהילד גדל ומתבגר הוא יכול לבחון את עצמו באופן אובייקטיבי מול מדדים נוספים בחיים וכל לבנות לעצמו דימוי עצמי חדש וחיובי יותר. תהליך זה לא קורה תמיד. כשאדם מבוגר מפחד מכל טלפון או מכל פנייה של הבוס שלו אליו, הוא למעשה מפעיל תגובה רגשית של ילד קטן ופגוע שלא השתחרר מהדינאמיקה הלא בריאה ששררה במערכות היחסים המוקדמים יותר בחייו.
התמודדות עם תחושות שכאלו אינה קלה ולפי התיאור שלך היא פוגעת בכל תחומי החיים. כאשר החבוש אינו מצליח להתיר את עצמו מבית האסירים הוא זקוק, לעיתים, לעזרה מקצועית ובדרך כלל טוב שעה אחת קודם.
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
