משנה: "דעת תורה" היה אחד מן המונחים מהם סלד הרב עמיטל זצ"ל, בעיקר כשהיה נאמר ביחס לענייני השקפה ולא בענייני הלכה. בנו, הרב יואל עמיטל, מסביר את גישתו של אביו ביחס ל"דעת תורה" ומהו כבוד תלמידי חכמים אמיתי
"היום זה הפך להיות מובן מאליו. גם חלק מאנשי הציונות הדתית החשים רגשי נחיתות תרים אחרי "דעת תורה". אבל במקורות – ברמב"ם, ב'שולחן ערוך' או בשאר פוסקים – אין כל הד לכך שבתחומים שאינם הלכתיים יש לשאול 'שאלת חכם' …במקום בו נולדתי וחייתי עד גיל שמונה לא שמענו מעולם על מונח כמו 'דעת תורה'. כמובן, בשאלות הלכה היו פונים לרב. לא אחת היה הרב זועק חמס ומשמיע קולו גם בשאלות מוסריות. אבל תפיסה שלפיה כל ענייני הקהל נחתכים על פי הרב? לא היה כדבר הזה. זו תופעה חדשה… יש לנו שכל והננו צריכים לפעול על פיו, אך אין זה נוגע כמלוא הנימה למצוות כיבוד תלמידי חכמים שלצערי לא תמיד נזהרים בה."
(הרב יהודהעמיטל ז"ל, "דעת תורה' מן התורה מניין?" – עלון שבות בוגרים יב, תשנ"ח)
בשנים האחרונות התרחבו אמצעי התקשורת ההלכתית: נפוץ השימוש במיסרונים לשו"ת, שותי"ם בעלוני שבת ובאתרים שונים באינטרנט. כל תשובה הלכתית יכולה להתפרסם מיד בחוגים שונים. כל הרוצה, יכול למצוא תשובה כלבבו לשאלתו במאגרי המידע השונים, ואכן יש המוצאים כך פתרון לשאלותיהם. מאידך, יש האוחזים במושג "דעת תורה" ורואים בו פתרון פלא לספיקות ולתהיות, שהרי מעתה אין מקום לדעות של פוסקים שאינם עומדים במדרגתם של ה"גדולים". יש המחפשים בעצמם תשובות ופתרונות הלכתיים כפי רוחב דעתם, וכמובן יש שאינם מחפשים בעצמם את התשובות אלא מקיימים בעצמם את המשנה: "עשה לך רב" וכך מסתלקים מן הספק.
דברי אבי מורי ז"ל בשלילת המושג "דעת תורה" אמורים לא רק לגבי המושג דעת תורה בעניינים ציבוריים אלא גם לגבי שימוש בדעת תורה כמחייב את הכלל בשאלות הלכתיות. אלא שיש לשים לב שאמירה זו ביחס לדעת תורה, לא מותירה אותנו בחלל ריק ופרוץ מבחינה הלכתית. יש להדגיש שעל משקלם וייחודם של גדולי תורה בפסיקה ההלכה אנו למדים מדברי הרמ"א בשו"ע חו"מ סימן כה: "ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל. ודוקא אם ב' החולקים הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד גדול ממנו בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה. וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום". הרי שהליכה אחר הגדול קודמת לכלל שהולכים בדרבנן לקולא ובדאוריתא לחומרא. הכלל שאין סומכין על קטן נגד גדול ממנו בחכמה ובמנין, נמצא במערכת כללי הפסיקה, ומקורם בתשובת רשב"א.
אלא שכללי הפסיקה המובאים בפוסקים נאמרו רק כשהפוסק אינו יודע להכריע את ההלכה מתוך ש"ס ופוסקים. כשהפוסק יכול להכריע בשאלה מש"ס ופוסקים, הרי אינו כבול לכללים אלו. לכן לדוגמא, ה"נודע ביהודה" שידוע בכח ההכרעה שלו כתב (מה"ק יו"ד סימן נ"ה): "ואני אין דרכי לשום עיון בתשובות האחרונים חכמי זמננו ולא אפילו בקודמים לפנינו דור או שני דורות, ודי לנו בהעמיק עיוננו בדברי התלמוד ופוסקים ראשונים והסמוכים להם עד הגיענו לבעלי שלחן ערוך אשר סדרו לנו שלחן מלא ברכת ד'. ולא זולת זה בדברי תשובות שלאחריהם שאין לנו להשען על הכרעתם יותר מעל הכרעתנו וא"כ למה זה נבלה זמנים באריכות דבריהם". לכן אנו מוצאים הרבה פעמים שנוהגים כאחד הפוסקים אף שרוב הפוסקים חולקים עליו (ש"ך יו"ד סימן ס"ה ס"ק ז). בזה יש מקום לענווה וליראת ההוראה, ואיזהו חכם המכיר את מקומו.
כללי הפסיקה מחייבים את הפוסק בעצמו ולא את השואל ולכן ההולך אחר פסקי רבו פטור מכל ההתלבטות בנושא זה. הדברים מודגשים בדברי ה"חזון איש" (שביעית כג): "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אינו אלא בשאין אחד מהם רבו אבל אחד מן החכמים הוא רבו הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועתיו תמיד ברוב המצות, ובזה אם יש שני חכמים קרובים לו רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא ודין זה בין בחיי החכם ובין לאחר מותו כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה, רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפילו החולקים עליו הם רבים…". לדעת ה"חזון איש", ודומני שהדברים פשוטים ומוסכמים, כל אחד רשאי ללכת אחר רבו אפילו אם הוא מיקל בדאוריתא ונגד רוב. קל וחומר שהדברים אמורים בדברים שאין להם נגיעה לניתוח דברי הש"ס והפוסקים ובעיניני השקפה. בדברי ה"חזון איש" הללו יש מענה להרבה שאלות ותהיות העולות בציבור בנושאים אלו.
אם נהירים לנו דברים אלו של ה"חזון איש", הרי כשאנו הולכים אחר רבותינו אנו פטורים מלתת דין וחשבון מדוע אנו נוהגים כביכול שלא כ"דעת תורה" כל שהיא, ודאי שאין אנו נזקקים להסברים שאינם מוסיפים כבוד לתורה ולומדיה. כללי ההלכה הם לפוסק בעצמו ולא לשואל את דבר ההלכה. הכלל "עשה לך רב" גורם להסתלק מן הספק ומן ההתלבטויות. העובדה שהמושג "דעת תורה" לא קיים בשו"ע ובפוסקים, אינה משאירה אותנו בחלל ריק מבחינת כללי הפסיקה, ואדרבא היא פועל יוצא מהם.
הרב יואל עמיטל הוא בנו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל ור"מ ב….
