ספק אם קיים ביהדות אירוע נוסף לחתונה, שבו השמחה היא מרכיב כל כך משמעותי. אמנם אנו רגילים לפגוש והזכיר את השמחה גם בחגים ובתפילות, אולם רק במעמד הנישואין משולה שמחת החתן והכלה לשמחת בניין בית המקדש והגאולה העתידית. בעוד השמחה שאותה אנו רגילים לפגוש באירועים אחרים נמוגה לאחר כמה דקות או ימים, הרי ששמחתם של החתן והכלה לא רק שאינה נשארת סטטית, אלא היא מתחדשת, מתגברת ואף מתרחבת מיום ליום. אמנם עלול להיות מצב שבו החתן והכלה לא יוכלו לשמר לאורך זמן את האקסטאזה של יום החתונה, אולם גם כך נדמה כי אותה שמחה ראשונית רק משנה צורות ככל שמערכת היחסים בניהם מתפתחת ומתבגרת. השמחה איננה הרגשה בלבד, אלא חלק מהותי הנובע מבסיס הדימוי העצמי של כל אחד בנפרד ושל שניהם יחד.
אחד מהאתגרים המשמעותיים בבניית זוגיות בריאה הוא מציאת האיזון העדין והמתאים בין הצרכים של כל אחד בנפרד לאלו של בני הזוג ביחד. הצורך להתחשב בצרכים של הזולת יכול לעיתים להעיב על שמחת הזוגיות. זוגיות כורכת בתוכה, מעצם טבעה, צורך לגלות פשרנות, ותרנות ולעיתים אף הקרבה. יחד עם זאת, זוגיות לא תוכל להתקיים אם במסגרת הויתורים אחד מבני הזוג יידרש לבטל או למחוק את אישיותו כליל. הזוגיות אמורה לסייע לכל אחד בהתפתחות האישית, לעזור בתיקון מצוקות קודמות, כך שזוגיות בריאה תוביל למצב שבו כל אחד מבני הזוג יחוש את עצמו בריא ושלם בנפשו.
המתח שבין הצרכים האישיים של כל אחד מבני הזוג לצרכים הזוגיים נרמז גם בשבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה. בשבע הברכות ניתן למצוא שתי ברכות עם סיומות מאד דומות. האחת מסתיימת: "משמח חתן וכלה", והאחרת: "משמח חתן עם הכלה." על פניו אין הבדל משמעותי בין שתי הנוסחים, אלא שעיון מדוקדק מצביע על הבדל משמעותי. על הברכה הראשונה מבין השתים, הלא היא ברכת "משמח חתן וכלה," אומר רש"י במסכת כתובות דף ח ע"א: "לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים, שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהיו שמחים בהצלחה כל ימיהם." רש"י מסביר כי ברכה זו איננה קשורה בשמחת הנישואין, אלא בשמחה האישית של כל אחד מבני הזוג על כל הטוב אשר ניתן לו מהבחינות השונות (חומריות ורוחניות) ושאיתו הוא מגיע אל החתונה. רק כאשר בני הזוג חשים את עצמם בריאים ושלמים בנפשם, הם יוכלו להגיע אל השמחה המשותפת הרמוזה בברכה השנייה בבחינת "משמח חתן עם הכלה".
אולם ישנה קומה נוספת הנרמזת אף היא בשבע הברכות, והיא כבר מביאה את בני הזוג למצב נשגב בהרבה בבחינת "שהכל ברא לכבודו." בכך מוזהרים בני הזוג לזכור תמיד לכוון את כל מעשיהם לאביהם שבשמים – השותף השלישי במפעל שהם מקימים בחתונה. זהו ציווי חשוב המזכיר לבני הזוג כי עליהם לקדש את מערכת היחסים בינהם למטרות נשגבות יותר מהצרכים הפיזיים והנפשיים שלהם. ידיעה שכזאת מקילה מאוד את ההתמקדות בצרכים של הזולת ופחות באלו שלי.
חיי נישואין מעצם טבעם הם דינאמיים וקיים בהם מצב תמידי של "שמאל דוחה וימין מקרבת". לא תמיד קל, בוודאי לזוג צעיר, למצוא את האיזון הנכון בין הצרכים האישיים של כל אחד לאלו המשותפים. יחד עם זאת, ככל שבני הזוג ידעו לכוון את כל מעשיהם לטובת הכלל, כך גם הם יזכו לחיי נישואין מאושרים מלאים בשיתוף, נתינה, התחשבות ואמפתיה. בעניין הזה אפשר להיזכר דווקא בדבריו של הנשיא האמריקני המנוח ג'ון קנדי שאמר "אל תשאל מה המדינה שלך יכולה לעשות עבורך, אלא מה אתה יכול לעשות עבור המדינה שלך". הכלל הזה פועל גם בזוגיות טובה. הרגשה טובה מתקבלת לא רק מקבלה, אלא גם, ואולי בעיקר, מהנתינה.
ראיתי בשם הסבא רבה של אשתי, הרב יהודה יודל רוזנברג, הסבר יפה על הקשר בין שמחת חתן וכלה לשמחת בניין ירושלים. על מי שאינו משמח חתן וכלה נאמר כי הוא עובר על חמישה קולות שנאמר :קול ששון וקול שמחה…", ואילו על המשמח חתן וכלה נאמר כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים. ידוע כי לא חרבו ירושלים ובית המקדש אלא בשביל שנאת חינם. התיקון לאותה שנאת חינם הוא בשמחת החתן והכלה, גם אם אינך מכירם מקרוב. זהו ביטויי לאהבת חינם המהווה תרופה לשנאה המחריבה. אולם אהבת חינם איננה רק תרופה לדברים נשגבים כמו בניין בית המקדש וירושלים, אלא גם להנחלת שלום במקדש המעט שיש לכל אחד מאתינו עם בן או בת זוגו.
שבת שפע ברכות
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה. לתגובות: dgotlieb@netvision.net.il
