משנה: על סיפה של שנה חדשה מסכם הרב זולדן את מאמרי "שנת הקהל" וקורא מתוכם לכולנו לאמץ את רעיון שנת השמיטה ולפרוש אחת לכמה שנים מכל העיסוקים לשם מילוי מצברים רוחניים ונפשיים.
אנו נכנסנו בשעריו של חודש אלול, החודש האחרון בשנה, שבשנה זו הוא גם חותם את השנה השמינית- השנה לאחר השמיטה, המכונה גם "שנת הקהל". במהלך השנה האחרונה פרסמתי בעלון זה סדרה של מאמרים שעסקה במהותה של "שנת הקהל" על רקע מועדי ישראל. זהו המאמר האחרון בסדרת מאמרים אלו, ועל סיפה של שנה חדשה כמדומני שראוי לערוך סיכום של הדברים.
אנו קוראים בשבתות אלו את פרשיות חומש דברים. גם המלך במעמד הקהל היה קורא חלקים נכבדים מחומש זה: "וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר, ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה" (משנה סוטה ז, ח). פרשות אלו נבחרו משום "שרוב מצוות התורה והברית נכללים בו" (אברבנאל, פרשת וילך), לאחר שנה שבה עמ"י לא עסק בעבודות חקלאיות, הרי שיש צורך להזכיר שוב את מצוות התרומות והמעשרות, מתנות העניים ועוד.
את חומש דברים אמר משה לפני העם החל מא' שבט ועד לז' באדר, יום פטירתו. במהלך תקופה זו הוא סוקר את ההיסטוריה הקצרה של עם ישראל מיציאת מצרים, מוכיח ומלמד את הלקח של מה שאירע, מזהיר על שעתיד לבוא ומשנן ומוסיף מצוות שעוד לא נאמרו. בכך נחתם פרק היציאה ממצרים ומתחיל פרק חדש של הכניסה לארץ. מעמד הקהל אף הוא זמן של חיתום והתחלה. חג הסוכות במוצאי השמיטה הוא חותם תקופה בת שבע שנים, ופותח מעגל של שבע שנים נוספות. המלך היה עומד אז כמשה רבנו בערבות מואב, וממלא את אותו תפקיד.
האדמור מסוכאצ'וב מסביר מדוע מעמד הקהל התקיים דווקא בסוף שנת השמיטה: "לכאורה היה יותר נכון [=לקיים את המעמד] בתחילת שנת השמיטה, שיהיה להם פנאי כל השנה ללמוד. אלא שלזה צריכין מקודם הכנה רבה. להכין מקום בליבם לקבל הדברים, ולזה הייתה הקריאה לאחר שנת השמיטה. כי ענין שמיטה פרשו המפרשים שיהיו פנויים ממלאכתם ומעבודת האדמה להסתכל בתוך עצמם, וזאת הייתה להם הכנה שיכנסו ויפעלו הדברים בעומק לבם" (שם משמואל, דברים, עמ' רכז). ה אדמור מסוכוצ'וב מסביר כי על מנת שדברי תורה יופנמו יש צורך בהכנה נפשית מתאימה. הכנה זו דורשת שנה שלמה, ורק לאחר הכנה שכזו היה בא מעמד הקהל כשיא בהתכנסות המונית של עם ישראל ללימוד משותף של התורה.
שנת השמיטה נועדה לעצור את מרוץ החיים למשך שנה. חיים בדוחק במשך שנה, מצטמצמים, הראש לא עסוק כל הזמן במרדף אחר כסף, עסקאות והישגים חומריים אחרים. זוהי שנה שבה מתמלאים בתורה ורוחניות ומאפשרים התבוננות פנימית, כל אחד על עצמו, על מצבו הרוחני, המוסרי והערכי. משם ממשיכים הלאה עם כוחות רוחניים חדשים. כל מי שטרוד ושאוב כולו לעבודה, ל"ביזנס", שידמיין לעצמו מה שנה רוחנית שכזו היתה עושה לו, גם אם סך הרווחים או ההישגים החומרים היה יורד או פוחת.
אמת היא שמצוות השמיטה היא צו לחקלאים בלבד ולא לאנשים המתפרנסים מתחומים אחרים, אולם אנו רואים כי גם מי שעוצר ולוקח שבתון, בדרך כלל הדבר מנוצל למנוחה חומרית או השלמות מקצועית. מעטים מייעדים את השנה להתבוננות נפשית ופנימית, למילוי מצברים אישיים וכו'. המסר של שנת השמיטה לכל אדם היא לדעת לצאת לחופש, לשבתון או לכל הפסקה אחרת ממקום עבודתו, ולהשקיע לפחות חלק מהזמן במילוי המצברים הרוחניים. כשסוף שנת השבתון תואמת לסוף השנה בלוח העברי, הרי שאין מתאים יותר שכל אדם יראה עצמו כמלך על עצמו בקריאת הפרשות בחומש דברים, כשהדבר מהווה בסיס להתחדשות בקיום מצות והבנה מעמיקה יותר על ייעודו ותפקידו של עם ישראל.
רבים שפורשים מעבודתם (פנסיה), חוברים לבתי מדרש, כוללים, ומסגרות אחרות, ומוצאים עצמם שקועים בלימוד בעמקות ובהרחבה. נפשם מתמלאת מלימוד תורה, בשמחה ובהנאה שלמה. מרגש לראות מסגרות שכאלו, רק מתרחבות ולובשות צורות שונות. לא צריך להמתין עד לפנסיה כדי למלא שאיפה זו. גם במהלך שנות העבודה, בודאי בפרק בו נוטלים חופש או שבתון, יש מקום להקדיש זמן גם לעניינים שברוח מתוך השקעה משמעותית יותר מעבר לקביעת עיתים בתורה. אם אפשר היה לכנס את כל אותם שיצאו לשבתון להתכנסות גדולה ומרוממת, ללימוד תורה בהמון, היה זה מילוי ייעודו של מצוות הקהל.
משה רבנו המבאר את התורה לעיני כל ישראל לפני פטירתו, הוא הבסיס ללמוד תורה בהמון ומשם מצווה המלך לעשות כן כל שבע שנים עם תום שנת השמיטה, לקראת מעגל חדש של שבע שנים. משם באה הקריאה האישית לכל אדם לצאת לשבתון, אחת לכל כמה שנות עבודה, בכדי למלא את מצבריו הרוחניים ולשאוב כוחות רוחניים להמשך.
הרב יהודה זולדן ר"מ
