עם התפתחות הטכנולוגיה, התפתחו גם אמצעי תקשורת ההמונים. וכיום, בעידן הכפר הגלובלי הדינמי, הם תופסים מקום מרכזי. העיתונות הכתובה והתקשורת האלקטרונית, מעצבים דעת קהל ולהם השפעה רבה על הציבור. המיידע המתפרסם הוא עצום, ידיעות, מאמרים, כתבות, מהן חיוביות ומהן כמובן, גם חלק לא מבוטל שליליות. בכוחה של ידיעה להיות תמריץ חיובי ולעודד ופעמים, ההפך, ידיעה עלולה להיות לרועץ ולהפוך לתמריץ שלילי.
החברה הדתית בכלל, היא צרכנית תקשורת ומטבע הדברים החברה הציונית-דתית, שבה אחוז המעורבות התרבותית והחברתית גבוהה, אצלה החשיפה לתקשורת כמובן גבוהה יותר. ולרשותה גם אמצעי תקשורת. דומה, כי קיימים קוים כלליים מאוד לפרסום אך מעולם לא נקבעו קריטריונים ואמות מודה. מפרשתנו ניתן ללמוד כלל ראשון בתקשורת.
שורש לנושאים הללו ניתן למצוא בפרשיות השבוע האחרונות, הרוויות בנושאים חברתיים וציבוריים. בפרשה הקודמת עסקנו גם בנושא הרוצח בשגגה ואגב כך בפרשת עיר מקלט שבה מצווה התורה: "תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך, אשר ינחילך ה' אלהיך והיה לנוס שמה כל-לנוס שמה כל רוצח".
רש"י אומר על פסוק זה כי: "מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים". התלמוד הבבלי במסכת מכות מרחיב ואומר "מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם אמר רב כהנא מאי קרא תכין לך הדבר עשה לך הכנה לדרך" פרוש מעשי לדבר זה מביא רש"י ואומר "בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט".
שאלת האפקטיביות של הפרסום במקרה של עיר מקלט היא עניין של חיים ומוות. התורה מצוהה לשלט את הדרכים, בכדי להקל על המלטותו של הרוצח בשגגה מפני גואל הדם. רק אם הוא ידע את הכוון ויוכל להגיע במהירות לעיר המקלט, הוא יוכל להציל את חייו. אשר על כן התורה מצווה לשלט אבל גם לשלש את הארץ; כלומר לעשות את ערי המקלט נגישות וזמינות לכל אדם באשר הוא.
והנה ישנה סוגיה נוספת שבה אנו נדרשים לנושא הפרסום והיא העליה לרגל לירושלי. כידוע, מן התורה מצווה כל יהודי לעלות לירושלים שלש פעמים בשנה. אולם בשונה מבעיר המקלט, כאן התורה מסתפקת בציון הדרכים ואינה דורשת שלוט: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר בחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם".
מדוע ישנו הבדל בין שני המקומות? מדוע בפרשת עיר מקלט מצווה התורה לשלט את הדרכים ואילו במצוה חשובה כמו עליה לרגל לא הקפידה על כך התורה? הרי סביר להניח כי לו הייתה דורשת זאת התורה גם כאן, בכדי שיהיה קל ומהר יותר להגיע לירושלים ? מסביר זאת החפץ חיים: אדם שירצח נפש בשגגה, יתחיל לחפש את דרכו לעיר מקלט, ויאלץ לשאול עוברים ושבים היכן היא הדרך. היות והוא נרגש מהתאונה שארעה לו, מטבע הדברים, עלול להתפתח דו-שיח בין הרוצח לבין העובר ושב שכן "דאגה בלב איש ישחנה" והרוצח יספר את מה שארע והספור יעבור הלאה, וכך יהיה גם בפרשת הדרכים הבאה ונמצא, כי עד שהרוצח יגיע לעיר מקלט, דבר הרצח יפורסם ברבים וכמובן שהדבר לא רצוי. לכן אמרה התורה שלט את הדרכים, בכדי שהרוצח ימצא את דרכו במהירות לעיר מקלט, ולא יאלץ לשאול עוברים ושבים ובמילא דבר הרצח לא יפורסם אלא יוצנע.
בעליה לרגל, לעומת זאת, התורה מעוניינת בפרסום הדבר, ולכן גם אין צורך בשלוט. אדם שיגיע לפרשת דרכים ולא ידע היכן הדרך, ישאל עובר אורח מזדמן היכן הדרך לירושלים, ויתפתח דו שיח בין העולה לרגל לבין העובר ושב. כך תתרבה ותתפרסם מצוות העליה לרגל, ונמצא כי דבר טוב ורצוי מפרסם ואילו הדבר המגונה נותר מוצנע
חיזוק ניתן למצוא באגדה המפורסמת המובאת בתנא דבי אליהו על אלקנה שהיה מהעולים לרגל: " אלקנה היה עולה לשילה ארבעה פעמים בשנה שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה. עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו ואחיו ואיתו כל קרוביו… וכשעולין עמו בדרך היו לנין ברחובה של עיר והיו מתקבצין האנשים. והאיש היה מדבר על האיש והאשה עם האשה וגדול עם הקטן והיתה המדינה מרגשת והיו שואלים להן להיכן תלכו ואומרים להם לבית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומעשים טובים ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם נעלה עמכם וכן אמר להם עוד הפעם עד שעלו עמו לשנה הבאה חמשה בתים ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים ולשנה האחרת הרגישו כולם לעלות והיו עולין עמו כמו ששים בתים ובדרך שהיה עולה שנה זו אינו עולה לשנה האחרת עד שהיו כל ישראל עולין".
מאגדה זו עולה כי בתקופתו של אלקנה, עם ישראל לא קיים את מצות העליה לרגל. אפשר שהתעלמו ממצווה זו, אפשר שפשוט לא ידעו עליה. כך או אחרת, אלקנה סובב בערי ישראל מתוך מטרה ליצור מודעות למצוה ולעודד את ישראל לקיימה. כך מצאנו גם בתלמוד הירושלמי: "רבי יוחנן בן תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות", והפרוש הוא שלא היו עולים לרגל שאלקנה הוצרך לסבב ערי ישראל להדריכם שיעלו לרגל. אלקנה בעלייתו לרגל ארבעה פעמים בשנה, בכל פעם בדרך אחרת, יחד עם כל בני ביתו, הוא זה שפרסם מצוה זו ועורר את המודעות לעליה לרגל לירושלים.
ראוי שכולנו נאמץ לקח ממידות אלה לגבי מה ראוי לפרסם ומה ראוי להצניע, ולתת לחופש המידע ביטוי מדוייק ונכון יותר.
הרב יחיאל וסרמן הוא מנהל המחלקה לשירותים רוחניים בהסתדרות הציונית
