פרשיות השבוע האחרונות, ופרשת השבוע שלנו בפרט, רוויה בדינים הקשורים בעיצוב מרחב החיים הציבורי, ובמיוחד בכל הקשור ליחסים שבין אדם לחברו. מהשבת אבידה, הוצאת שם רע, היחס לגר, ריבית וגזל ועד לאונס ורצח. ככלים אלו מעוגנים בכללי פסיקה ברורים המסורים לבית דין ולשופטים. האמת היא שבתורה כולה ישנם אינספור אזכורים למשפט העברי. אזכורים הללו אינם סתמיים. הריבוי וההדגשה ממחישים עד כמה בקשה התורה להדגיש את חשיבות הקמתה של מערכת משפט עברית, ובלשונו של הרמב"ם: "שציונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש" (ספר המצוות לרמב"ם עשה קע"ו). במילים אחרות, הרמב"ם קובע כי תפקידה של מערכת משפט עברית הוא יצירת מכנה משותף בשמירת מצוות התורה.
לצד החיוב להקים מערכת מפשט עצמאית ישנו איסור להתדיין אצל אומות העולם: "כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות" (רמב"ם סנהדרין כ"ו ז').
העבודה שלא מצינו ביטויים קשים שכאלו (הרים יד בתורת משה, הרי זה רשע) בציוויים אחרים, למרות שגם שם מדובר בהליכה נגד חוקי התורה, מעלה את השאלה מדוע נקט הרמב"ם לשון כה קשה דווקא בנושא זה של ערכאות?
בכדי לענות על שאלה זו יש להבין את שלושת הביטויים בה משתמש הרמב"ם כלפי מי שדן בדיני גויים: א. רשע. ב. חירף וגידף. ג. הרים יד בתורת משה רבינו. השימוש במונח "רשע" מבהירה כי לפי הרמב"ם הדיינות בפני גויים היא באיסור תורה, למרות שהדבר לא נכתב בתורה כ"לא תעשה" מפורש (אלא נלמד מ"לפניהם" ולא לפני עכו"ם).
צמד המילים: "חירף וגידף" מזכיר לנו איסור אחר שבו מופיע ביטוי זה והוא איסור "ברכת השם" כלפי המחרף והמגדף. מכאן שלפי הרמב"ם התדיינות שלא בדין ישראל נותנת כבוד ליראתם של הגויים, למרות שאינם תואמים ואף מנוגדים לעיקרי האמונה והתורה.
בכדי להסביר את הביטוי "הרים יד בתורת משה רבינו" אנו נדרשים לרבי יהונתן אייבשיץ בספרו "אורים ותומים" שם הוא כותב: "משום דמראה כאילו תורת משה אינה אמת חס ושלום ואין בידו להוציא הדין לאור השמש, ולכך הולך לפני עכו"ם שבקיאים בטוב דתי המלכות המוטבע על פי שכל אנושי".
אומר ר' יונתן אייבשיץ כי העמידה בפני ערכאות כמוה כהכרזה שהתורה אינה יכולה לגלות את האמת המשפטית, ורק המלכות הארצית שחוקיה בנויים על השכל האנושי יכולה לעשות צדק. כאילו לתורה אין לה מה לומר בסידור התקין של היחסים שבין אדם לחבירו, בעוד ההיפך הוא הנכון. התורה אמורה להנחות את המדינה והחברה וגם לתת אורח חיים אמיתי ונכון לכל פרט.
בדורנו זכינו לתקומת עם ישראל בארצו בכינונה של מדינה יהודית, אולם לצערנו עדיין מערכת המשפט אינה מתנהלת על פי המשפט העברי. מצד אחד ישנה שמחה גדולה על הזכות שנפלה בחלקנו, אולם מאידך ישנה ציפייה לחזרת המשפט העברי.
בעל שו"ת "ציץ אליעזר" (י"ח סג) מביא מכתב של הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים הכואב מציאות מורכבת זו: "וכי בשביל שבעינינו ראינו עזרת צור ישראל וגואלו וברחמיו גאלנו משעבוד הגויים, וכי בשביל זה נתן יד לפושעים לעקור את תורתנו הקדושה המסורה לנו מצור ישראל וגואלו, ולמה לא ישתומם כבודו על אלה שפנו עורף לתורתנו ואינם נרתעים להשיב שופטים בורים וריקים מתורה ויראת – שמים על עם ה', ולמה לא יזעק מרה הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שאחרי החסד והרחמים שפקד ד' את עמו לתת להם שארית בארץ אבותינו?… תיכף כשבאו לסדר בתי משפט געלה נפשם בתורתנו הקדושה …ולברור דוקא חקות הגוים אשר בדו מלבם".
דווקא בעת זו של משבר רוחני קשה הנמשך כבר כמה מאות שנים, מוטלת על כתפנו משימה אדירה של החדרת המשפט העברי לחברה ולמדינה. בשלב הראשון מדובר בהעצמת המודעות בכל שדרות החברה למרכזיותו של המשפט העברי. בצד המעשי יש לעודד להתדיין בבתי דין לדיני ממונות הפזורים ברחבי הארץ, אם שני הצדדים מסכימים לכך במסגרת בוררות. השלב השני יהיה שינוי הדרגתי של המערכת החוקתית שתביא את המשפט העברי לידי ביטוי רחב. מדובר על תהליכים שהם בידינו, דרך של חינוך והסברה, שתביא את העם לתהליך של חזרה לשורשים.
ברכת "השיבה שופטינו כבראשונה" נקבעה בתפלת העמידה מייד אחרי הברכה "תקע בשופר גדול לחרותינו". מכאן שהשלב הבא אחרי קיבוץ גלויות הוא השבת השופטים הדנים על פי המשפט העברי.
ה' מצפה מאיתנו לפעול להגשמת הייעוד עליו אנו מתפללים, ויהי רצון שנראה בעיננו את הופעת המשפט בכל מערכות חיינו בבחינת "וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" (רמב"ם מלכים י"א א'). הרמב"ם אמנם מייעד מפעל זה למלך המשיח, אולם אם נזכה נסייע לו בהגשמת הייעוד הגדול הזה, כפי שחזרנו לארץ ישראל עוד בטרם הגיע הגואל.
הרב בניהו ברונר הוא אב"ד לממונות של "ארץ חמדה- גזית" בצפון ורב הקהילה הדתית-לאומית בקריית אתא במסגרת מיזם הקהילות של ארגון רבני 'צהר'
