התשובה מבחינתי מאוד מעיקה ומפחידה, די מפחידים אותי כל הדיבורים – תשתנה, תהיה אדם אחר, תתבגר. כן, זה נכון, אני יודע שיש לי מה לשפר ולתקן, אבל "בגדול" טוב לי עם המקום שבו אני נמצא ועם דרך החיים שלי. אני לא רוצה כל כך להשתנות, אז למה בכלל כדאי לי לחזור בתשובה?
תשובה:
כל מי שהיה בעברו שמיניסט (ומי שטרם היה, שיתכונן..) יודע וזוכר בוודאי את ההתלבטות הלא פשוטה מה לעשות בסוף לימודי התיכון, האם להמשיך למסגרת צבאית או לבחור מסגרת לימוד תורנית במכינה, בישיבת הסדר או בישיבה גבוהה.שיקולים שונים עומדים בבסיס ההחלטה המשמעותית האם ללכת למכינה או לישיבה, האם זה לא בזבוז זמן? למה "לצאת לחיים" בגיל מבוגר? לאן החברים הטובים הולכים? כיצד ארגיש שם? ועוד שיקולים נוספים.אחד הדברים המפחידים בקביעת מסגרת ההמשך, ואולי הדבר המפחיד ביותר הוא החשש להשתנות, הפחד שבסוף גם אני אהיה "כמו החבר'ה שם", רציני, "כבד". יש התלבטות וחשש סמוי שבהחלטה כזו אני אולי מוותר בעצם על הרבה מהנאות החיים, אולי אהיה גם אני קצת מנותק, מסכן כזה, סגור בבית המדרש.
אחת הדרכים "לרכך" את החששות והפחדים מהלא נודע הוא "שבוע ישיבה", נסיעה לישיבות ולמכינות לכמה ימים שבהם נפגשים עם העולם ההוא שעומד בפתח. בימים אלו פוגשים את החבר'ה ששם במפגש ממושך. לומדים איתם, אוכלים איתם, מתגוררים איתם בחדרי הפנימייה ומגלים, אולי בהפתעה, כי תלמידי המכינות והישיבות בכלל לא מסכנים והם גם ממש לא מצומצמים. מהסתכלות מבחוץ הם נראים אולי כבחורים כבדים ומשעממים אבל מתי שמכירים באמת את החבר'ה, מקרוב, רואים את השמחה הגדולה שמלווה אותם ואת המשמעות הגדולה שמצמיחה אותם.
התלמידים בישיבות ובמכינות מלאים בשמחה ובמשמעות לא בגלל שהם הפכו להיות אנשים אחרים, אלא בגלל שהם הצליחו לגלות את עומק אישיותם, הם הצליחו לקלף עטיפות שעטפו אותם וחסמו את התפתחותם.אני יכול להעיד על הרבה תלמידים שכל כך חששו מלהשתנות ולאחר מפגש אמיתי עם לימוד התורה הפכו להיות מאושרים באמת. אני חושב שתהליך דומה עובר עלינו בעולם התשובה.
הרבה פעמים התשובה נראית לנו כפתח כניסה לעולם חשוך ואפל, לדרך חיים מצומצמת אשר בהכרח גוררת וויתור על שמחת החיים והנאותיו, וגוזרת עלינו פתאום להיות רציני כזה, כבד. לקבל החלטות חדשות ובהכרח להשתנות. ובאמת תשובה שמטילה על האדם משימות כבדות ומעיקות, שלא מגלה את כוחותיו של האדם אלא כובלת את שמחת חייו וגורמת לו מועקה, היא באמת תשובה חיצונית לא נעימה ולא משמחת. אבל צריך לדעת שתשובה היא לא הוספת מעשים חיצוניים שחונקים וכובלים את האדם, אלא קבלת מעשים שמתאימים ומעצימים אותו. התשובה האמיתית אין עניינה לשנות את האדם אלא לגלות באישיותו עומק אחר. ובמילים אחרות, התשובה היא שיבה אל עצמך. אם עד עכשיו הייתי רגיל לחיות ברמה רוחנית מסוימת – עכשיו אני אשתדל לחיות ברמה גבוהה יותר! להיות יותר אני.
בספר זכריה קרואים בני האדם "מהלכים" בניגוד למלאכים הנקראים "עומדים", ללמדנו כי עניינו של האדם, על ידי בחירתו החופשית, הוא לא לעמוד במקום אחד אלא להתקדם ולהוציא מעצמו כמה שיותר. קבלת אתגרים חדשים וחזרה בתשובה על חטאי העבר עניינם לקדם את האדם, וכאמור להתקדם אין משמעותו להיות מישהו אחר, אלא להפך – לחיות חיים שמגלים רבדים נוספים באישיות שלך. ממילא תהליך התשובה הוא תהליך שמלֻווה בחרטה על העבר, קבלה לעתיד והחלטה להיות במקום אחר, מקום יותר גבוה וממילא מקום יותר משמח!
וכמו תמיד, לסיום כמה עצות מעשיות בכדי להוריד את הדברים לפרקטיקה
1. תחשוב אילו דברים היו "משדרגים" את עולמך ואילו החלטות בכוחן לבנות אותך בהמשך הדרך ולקדם את אישיותך.
2. דבר עם חבר בוגר שמבין את "הראש" שלך ושהיה בעבר במקום דומה, ושמע ממנו על התהליך שהוא עבר או עדיין עובר.
3. והעצה הכי חשובה: "לא לפחד כלל"! להתאמץ להתקדם ולא להיתקע באותו מקום אפילו שנעים לך וטוב לך במקום הנוכחי.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים
