משנה: הרב יעקב אריאל אמנם לא מסכים עם מסקנות ספר "תורת המלך", וחושב שמחבריו שגו כשלא ערבו בעבודתם תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, אולם במקביל מסביר מדוע כן השתתף בכינוס הרבנים המוחה על זימון הרבנים לחקירה ועל התערבות רשויות החוק בנושאים הלכתיים.
מדינת ישראל כמדינת חוק מבוססת על שלוש הנחות יסוד אפריוריות הפותחות את מגילת העצמאות: ארץ ישראל, עם ישראל והתנ"ך. בלעדי הנחות אלו אין למדינה זכות קיום כמדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.
לא תיתכן אפוא שום סתירה בין חוקי המדינה לחוקי התנ"ך והמורשת היהודית.
אומנם יש פה ושם אי הבנות, אולם את רובן ניתן למנוע הן ע"י ניסוח ראוי של החוק, והן ע"י הבנה מעמיקה ורחבה של התורה, פרשניה ופוסקיה במשך כל הדורות. לשם כך יש צורך בידע רחב ברחבי התורה והכרה נכונה של המציאות בה אנו חיים. כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ולא כל אחד מסוגל להתמודד עם המורכבות של הנושאים, שיש להם השלכות ציבוריות משמעותיות. )בכרכי "התורה והמדינה" ו"תחומין" יש דוגמאות רבות לפסיקה ראויה בנושאים ציבוריים כאלו) .
יש לעודד את היצירה התורנית בתחומים אלו, גם בקרב צורבים צעירים, אלא שעליהם לדעת את מקומם ולהיזהר ממסקנות חפוזות מבלי להתיעץ עם גדולי התורה שבדור.
קונטרס כמו "תורת המלך" לוקה בחסר גדול. הוא דן בדיני נפשות חמורים מתוך הסתמכות סלקטיבית של המקורות וללא התיעצות עם גדולי תורה מגוונים.
כידוע "הסכמות" לחיבורים תורניים אינן הסכמות עם תוכנם ובודאי שלא עם מסקנותיהם אלא לכל היותר הסכמה עקרונית למחבר שהוא מסוגל להתמודד עם הנושאים בהם הוא עוסק. בנושא כה רגיש כדיני נפשות היו המסכימים צריכים להיזהר שבעתיים שהסכמתם לא תתפרש כהסכמה למסקנות של הקונטרס, ו הייתה כאן טעות.
למרות זאת אין שום מקום לזמן רב שנתן הסכמה לספר כזה לחקירה משטרתית. משתי סיבות: א. עקרונית, לא ייתכן שחוקר משטרתי יקבע לרב כיצד לפרש את המקורות. כשם שאין מזמנים לחקירה מדענים, אומנים וסופרים על התבטאויותיהם הפסולות, כך על אחת כמה וכמה אין לזמן רב לחקירה כזו. לא תהא כהנת כפודקית! בירור נושא הלכתי חייב להיעשות בכלים הלכתיים, ע"י גדולי הלכה. רק הם יכולים לקבוע אם חיבור או הסכמה ראויים או לא. ואחרי קביעתם מחבר הספר ומסכימיו חייבים לקבל את דעת ההלכה ולתקן את דבריהם או לחזור בהם. (מנגנון כזה יכול להתקיים רק במישור התורני ואין לו אח ורע באקדמיה.)
ב. החקירה המשטרתית רק מחמירה את הסכנה. הא שופכת שמן על המדורה. המחבר עלול לא לקבל את מרותה של המשטרה, שכן אינה מסוגלת להתמודד עם נושאים הלכתיים, ובעיני הציבור ייווצר הרושם המוטעה שאכן יש כאן עימות אמיתי כביכול בין החוק להלכה. בין שומרי ההלכה יימצאו רבים שיצדדו במחבר, גם אם ללא הסכמה אתו, אלא בגלל הצד העקרוני של תהערבת משטרתית בלמוד תורה. . מהצד השני תואשם ההלכה כמתעמתת כאילו עם חוקי המדינה. העמדות העקרוניות יחודדו והחברה הישראלית תיקלע לאנדרלמוסיה, וכל זאת במקום הדרך הפשוטה של העמדת המחבר על טעותו.
ויש להפיק לקחים. א. אלמלא הוצאת הקונטרס לרשות הרבים ע"י רודפי שערוריות לא היה איש יודע על קיומו וממילא גם סכנתו הייתה אפסית (לכן לא הגבתי כשראיתי את הקונטרס לראשונה כדי למנוע את פרסומו ברבים). ב. נוצר בלבול בחברה הישראלית באשר לקוד האתי של הצבא והמדינה. יש ערוב תחומין בין החוק במערכת האזרחית לעומת זו הציבורית והצבאית. הציבור לא מבין כיצד מיישמים חוקים אזרחיים על מערכת ציבורית וצבאית, בפרט במצב החמור בו אנו נמצאים במזרח התיכון ששום חוק בינלאומי לא חל כאן (גלעד שליט לא זכה עדיין לביקור של הצלב האדום. יורים על נשים וילדים ללא אבחנה ועוד) ונסדק האמון במערכת המשפטית.
קובעי הקוד האתי לא הביאו בחשבון את המקורות התנכי"ים ופירושיהם המוסמכים. נוצרה
לאקונה המזמינה אליה הצעות אלטרנטיביות וכריאקציה הן משתמשות במקורות תנכיים ותלמודיים בצורה סלקטיבית חד-צדדית ומוטעית. גם הגורמים לכך אשמים.
הפתרון הוא שילוב תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה שקולים ובעלי ראיה מקיפה הן של המקורות והן של המציאות בין קובעי הקודים.
"תורת ה' תמימה משיבת נפש"
הרב יעקב אריאל הוא נשיא ארגון רבני 'צהר' ורב העיר ר"ג
