לב רגז

כעס הינו רגש שמוכר לכולנו. אנחנו בדרך כלל נפגשים איתו מוקדם מאד בחיים שלנו כאשר אין אנו מקבלים את מה שאנו רוצים (במיוחד כאשר אנו סבורים שמגיע לנו או כאשר אנו בתחושה שמישהו נהג בנו שלא כהלכה). לעתים קרובות הכעס מעביר אותנו על דעתנו וגורם לנו לעשות דברים מנוגדים לטובתנו ולטובת האנשים הקרובים אלינו. ההתמודדות עם כעס מעסיקה לא מעט אנשים המגיעים לטיפול פסיכולוגי בגלל חוסר הצלחה בהתגברות על כעסים כלפי ילדים, בני זוג, הורים, חמות, חותנים ומעסיקים. המחשבות המלוות את הכעס לא נותנת לאדם מנוחה ולעתים אף פוגעות בשיקול דעתו. כמו כן, לא מעט אנשים סובלים מקושי בתיעול הכעסים למקום מתאים ויעיל. כך קורה שבאופן פרדוכסלי הכעס שבמקור היה מופנה כלפי הזולת, בסופו של דבר פוגע בהם יותר קשה מבאחרים. בעניין זה, אני זוכר דברים שאמר לי פעם חבר שראה שכעסתי מאוד על דבר שקרה בבית הכנסת. הוא לימד אותי כי כאשר אני כועס, אני מעניש את עצמי על שטות שמישהו אחר עשה.

המושג של כעס כעונש מופיע גם בפרשת השבוע שלנו שם כתוב: "ונתן ה' לך לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש". כלומר: הכעס מביא לכיליון עיניים – לציפייה לישועה, אולם בפועל יוצר דאבון נפש – כלומר עצבות. העצבות נמנית אף היא בין הדברים הקשים הצפויים לאדם בישראל הסובל מהידרדרות רוחנית. לא רק שהכעס יוציא את האדם משלוותו ויגרום לו לעשות ולומר דברים שבמצבים אחרים היה נמנע מהם ואף מתבייש בהם, אלא שהכעס גם עתיד לגרום לאיבוד השליטה על עצמו, כפי שנאמר בגמרא (נדרים כב' עמוד א'): "אמר רבי יונתן, כל הכועס תחתניות שולטות בו". כלומר, הכעס מביא את האדם לכדי תופעות פיזיות של חולי. אין כל ספק כי בחיים היומיומיים, יש לנו הרבה סיבות לכעוס. לא כולם מתייחסים אלינו כפי שהיינו רוצים או כפי שאנו סבורים שמגיע לנו. לא כל אחד מתחשב בנו וברגשות שלנו. לפעמים ישנם אנשים שאפילו נהנים להכעיס אותנו ומנסים לעשות זאת בכוונה מראש. יחד עם זאת, דווקא באותם רגעים אנו נבחנים. לא בכדי נאמר "אדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו." בחיים היומיומיים אין אנו נבחנים כאשר אנשים עושים את רצוננו – משום שאז קל להיות נחמד, שקול וענייני. אנו לא נבחנים כאשר בני הזוג והילדים מישרים איתנו קו. אנו נבחנים כאשר ישנה סתירה והתנגשות בין הרצונות, הדעות והצרכים שלנו ושלהם וכאשר הילדים אינם מוכנים לקבל את המוסר או את התורה שלנו. ישנם אנשים הסבורים כי הפגיעה בהם לא רק שמצדיקה את הכעס אלא גם כל ביטוי של כעס ובכלל זה אלימות מילולית ופיסית. אולם יותר מכל דווקא הכעס המוצדק מונע מאיתנו לבחון את עצמנו, לבחון את התרומה שלנו למצב המכעיס ואת ההבחנה בתחושה כי לנו מגיע הכל וכי על כולם להתיישר לפי רצונותינו. האדם אשר נותן לכעס שלו להשתלט עליו ועל ההתנהגות שלו מנתק את עצמו מהעולם, מרחיק את עצמו מאנשים שאמורים לאהוב אותו ובסופו של דבר, לא רק שלא מקבל את הדברים שהוא רצה מאחרים, אלא שהוא זוכה לכעס ולהוקעה שלהם. הרב קוק עמד על מקורות הכעס ועל השפעתו השלילית על האדם:"כשרואים אנו איזו כתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן, שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת, אלא שהאיגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים."

הכעס חושף את האלמנטים הכי שליליים של האישות שלנו ומשקף למעשה את החולשות שלנו. הרמב"ן באגרת לבנו מכיר בחשיבות של השליטה על הכעס ובמבחין בנזק שהוא גורם לאדם הכועס. הוא פותח במילים, "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך, תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם…"

דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון שינוי בהרצליה