משנה: בירורים בנושאי התשובה/ חלק ב'
אחד הסיפורים המפורסמים והמרגשים על חזרה בתשובה הוא הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא. הגמרא במסכת עבודה זרה מפרטת נפילות גדולות שהיו לר' אלעזר לו בתחום העריות. הוא היה כה שטוף במעשי העבירה עד שלא היסס להשקיע זמן וממון רבים למימוש העברה. והנה למרות קלקוליו הרבים, דווקא כאשר ר' אלעזר בן דורדיא מגיע לשפל המדרגה עולים בו הרהורי חרטה והוא מחליט לשוב בתשובה. בתחילה הוא פונה להרים ולגבעות, לשמים ולארץ, לחמה וללבנה, ומכל אלה הוא מבקש בתחינה: "בקשו עליי רחמים". לאחר שבקשתו נענית בשלילה מבין ר' אלעזר כי "אין הדבר תלוי אלא בי". הוא שם ראשו בן ברכיו, כתנוחת עובר (דבר המרמז על רצונו להיוולד מחדש), וגועה בבכי עד שנשמתו יוצאת בטהרה מתוך תשובה אמיתית. לא זו בלבד, אלא שמיד לאחר פטירתו יוצאת בת קול המכנה אותו בתואר "רב" ומכריזה כי הוא מזומן לחיי העולם הבא. סיפור מרגש זה מלמד על כוחה האדיר של התשובה וכי הדרך הראויה לתשובה אמיתית היא בקבלת אחריות על מעשיו של האדם.
בסוף הסיפור מביאה הגמרא את התייחסותו המפתיעה של רבי למעשה התשובהשל ר' אלעזר: "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי". השאלה המתבקשת היא מדוע רבי בוכה? לכאורה ראוי שרבי ישמח שמחה גדולה על מעלתה של התשובה ועל כך שיש מי שקונה עולמו בשעה אחת, ואם כל מדוע בכה?
המהרש"א מבאר בצורה נפלאה את סיבת בכיו של רבי וכך הוא אומר: "בכה רבי אהוא דלא קנה עולמו רק בשעה אחת, שנהרג ויצא מן העולם ולא זכה למדרגה היותר גדולה לקנות עולמו בכמה שנים". המהרש"א קובע כי מי שפסגת תשובתו היא בפרידה מן העולם, מעלתו פחותה ממי שזכה לממש את תובנות התשובה בחיי המעשה. מי שפסגת תשובתו היא המוות תשובתו איננה תשובה מעולה, שכן עניינה של התשובה הוא לא רק להתחרט על חטאי העבר אלא להוביל לחיים חדשים של תיקון ובניין. רבי שידע את מעלתה של תשובה המובילה את האדם לבניין של קדושה, טהרה ויצירה, הצטער בשביל רבי אלעזר בן דורדיא, שעל אף מעלתו הגדולה, לא זכה לחיים של תשובה אלא רק לשעה אחת.
על פי דברים אלו של המהרש"א ניתן להבין את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה: " אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה. לא מיראה ולא מכשלון כוח… הוא ששלמה אמר וזכר את בוראיך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אע"פ שאינה תשובה מעולה, מועלת לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עוונותיו נמחלין". ע"פ הרמב"ם תשובה בימי הבחרות נחשבת לתשובה מעולה, בעוד תשובה בימי הזקנה איננה כזאת. הסיבה לכך היא שמי ששב בתשובה בימי הבחרות יכול לממש את תשובתו ומתוך כך לבנות חיים משמעותיים. הוא יכול להתחתן מתוך קדושה, לבנות בית של תורה ולחנך את ילדיו (כשיזכה לכך) לחיים של ערכים וברכה. לאדם הזקן ששב בתשובה, לעומת זאת, נותרה רק החרטה, שהרי כבר אין בכוחו לבנות חיים חדשים מתוקנים. יש בכוחו לקנות את עולמו רק למספר שעות ספורות.
נוער יקר! אחת התחושות המתסכלות והכואבות ביותר היא תחושת הפספוס וההחמצה. מי שבגיל מבוגר מתבונן על עברו ומצטער על שכילה את זמנו לריק ולשווא, מוכן לתת את כל אשר יש לו בכדי להיוולד מחדש ולקבל הזדמנות נוספת. לצערו הוא יודע כי מדובר במשאלת שאיננה ניתנת למימוש. זכיתם ואתם עודכם בשלב בו תשובתכם בכוחה להשפיע בוודאי על המשך חייכם. אתם בשלב בו אתם יכולים לקנות את עולמכם בכמה שנים. כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים. כשם שיריית החץ נעשית בהווה אך השפעתה היא למרחקים, כך ההחלטות והמעשים שלכם היום, בכוחם להאיר את המשך חייכם באור יקרות.
הלוואי ויהא חלקנו עם מי שקונה את עולמו בכמה שנים ושנזכה וחיינו יהיו בעלי תוכן ומשמעות.
הרב אלי שיינפלד הוא ר"מ בישיבה התיכונית במעלה אדומים. לתגובות: elidid@gmail.com
