משנה: האם החמרה בענישה יכולה לחולל שינוי בנושא האלימות? הרב יהודה זולדן חושב שהתשובה לכך היא שלילית. לדעתו קצת פחות "חירויות" ו"זכויות" אזרחיות יוכלו לסייע הרבה יותר.
המאבק בפשיעה ובאלימות ואכיפת הסדר החברתי התקין, הם תפקידיה הבסיסיים של מערכת השלטון באמצעות מערכת המשפט והמשטרה. כך גם פוסק הרמב"ם: "למלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים" (רמב"ם הל' מלכים ד, י). מכאן שכאשר האלימות, הפשיעה והפריצות מתגברים ונהיים בלתי נסבלים, יש להחמיר את הענישה גם אל מעבר לכללי העונשין המקובלים. זהו האתגר שמציבה ההלכה למערכת השלטון המלוכנית, שלה גם היו סמכויות ענישה נרחבות מאד כנגד מעשים פליליים, לרבות עונשי מיתה, גם אם לא אין הוכחות מוצקות כנגד אותם עבריינים רוצחים: "כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה" (רמב"ם הל' מלכים ג, י).
כמדומני כי הגיעה העת לאמץ הצעה זו ולהחמיר מאוד בענישה, במסגרת המאבק הבלתי מתפשר נגד גורמים עבריינים, משפחות הפשע והעולם תחתון. רק שיתוף פעולה מלא בין המשטרה ומערכת המשפט, יכול להביא לתוצאות טובות, והראיה שבמקומות בעולם בהם ישמו זאת גם הצליחו. נדרשת כמובן זהירות רבה שלא להעניש את מי שלא צריך להעניש, אולם כשהאלימות גואה, לעיתים אין ברירה אלא להעניש גם כשאין הוכחות מוחלטות.
אולם ברור כי גם ענישה מחמירה ללא מסר ערכי לא תמגר את האלימות לעולם. מי שאין לו ערכים של התחשבות בזולת, בגופו, ברכושו, ובקנינו, רוצה רק להגביר את הריגושים בחייו ועל הדרך הוא הופך את החיים להיות כמו בג'ונגל. כמו בעלי החיים הדואגים אך ורק לעצמם או לבני מינם הקרובים להם, גם הם יפעלו כנגד כל מי שנכנס לטריטוריה שלהם. כשהם רוצים משהו, שום דבר לא ימנע מהם, הם יקחו סיכון מחושב, יעשו מאמצים רבים ומתוחכמים ע"מ שלא להיתפש, ולכן גם האיום בעונשים חמורים לא יעצור אותם.
אז מהיכן כן יכול לבוא השינוי?
התשובה לכך, כמודמני, טמונה בשיח הפנים ישראלי המתאפיין בחולשה ובחוסר רצון ויכולת להתמודד עם אלימות ועבריינות. המנהיגות השלטונית והחינוכית שלנו חסרה את האומץ לומר בצורה פסקנית וברורה את דברה. חשש מתמיד מרחף מעל כולם, שמה הם ימצאו אינם ראויים לשנות את סדר הערכים הקיים, וזאת למרות שכולם יודעים כי הוא רקוב מיסודו.
כך קורה שהמערכת השלטונית נסחפת ומגבה את העבריינות גם אם היא לא מתכוונת לכך. מסרים כמו "אם שותים לא נוהגים" אולי מבהירים את הכוונה בנוגע למצב של שכרות בנהיגה, אולם מתירים במקביל שכרות בכל מקום וזמן אחרים. האם שיכור או מסומם מסוכנים פחות לחברה כשהם אינם על הכביש? הניסיון מלמד כי די במילה קטנה שאיננה במקומה לדעתם, בכדי לגרום להם לפעול בדרך שתסתיים ברצח אכזרי. המערכת השלטונית אחראית למה שמתחולל גם כשהיא מעניקה רישיונות למועדונים מסוימים, למרות שידוע כי באותם מקומות מתרחשים מעשים פליליים (הימורים, זנות, סחר בנשים). כשאנשים יוצאים לבלות כשלגופם סכין להגנה עצמית, מה זה אומר לגבי מי שנתן את אישורו לפתיחת אותו מקום בילוי?
מכאן שהפניית האצבע המאשימה כלפי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט בכל פעם שמתרחש רצח מזעזע שכזה, היא איננה תגובה רצינית. זוהי תגובה פופוליסטית, בדיוק כפי שגורמים מסוימים נצלו בצורה פופוליסטית את הרצח במועדון בת"א לפני מספר שבועות בכדי לקדם רעיונות וסדר יום של קהילה מסוימת. זהו פופוליזם משום שאנו רואים כי אנשים אחרים הנופלים קרבן על מזבח העבריינות הפשיעה והאלימות, לא זוכים לכזו התייחסות מיוחדת מצד ראשי המדינה.
השינוי, אם כן, לא יגיע מלמעלה. הוא יתחולל כשכולנו נעצור ונשנה את האקלים והשיח התרבותי ונציב ערכים ברורים לתועלת הכלל, גם אם הדבר יפגע מעט בחירות או בזכויות של הפרט לבלות ולהתנהג כפי שהוא רוצה. גם אם קשה לחסום מסרים של חופש המסתובבים בעולם המערבי, לכל הפחות יש לשלול את הלגיטימיות שלהם מבחינה מוסרית וערכית. במקביל יש לטפטף בעקביות את הערכים חיוביים על פיהם ברצוננו לחיות. המסורת היהודית יכולה לתרום רבות לשיח החדש הזה אם הוא יפתח.
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים; מרבני צהר
