פעמים רבות אנו שומעים על סיפורים מופלאים של השגחה פרטית אשר מחברת פרט לפרט עד להשלמת הפזל הגדול בו רואים פתאום את יד ה'. למרות שכולנו מאמינים כמובן באותה השגחה פרטית שהינה אחד מעיקרי האמונה של הרמב"ם הרי כשהדברים מתרחשים ממש לנגד עיניך הם הופכים מוחשיים יותר.
לסיפור מעין זה זכיתי להיות שותף לפני כחודש. זהו סיפור המשלב השגחה פרטית יחד עם מהלך מופלא על תשובה מאהבה. סיפור המתאים לימי תשובה שאנו מצויים בהם, ומאחר וזכיתי להיות חוליה בתוך אותו סיפור הרי שהדברים מסופרים מכלי ראשון ולא מפי השמועה.
שמואל יהודה בן … נולד בפולין לפני 78 שנה. בן למשפחה רבנית מפוארת אשר חבשה את ספסלי בתי המדרש ובתי הכנסת בפולין. בשואה הנוראה איבד שמואל את רוב משפחתו. הוא עצמו הסתתר בביתו של שכן פולני במשך מספר שנים. במהלך שהותו בביתו של הגוי התאהב שמואל בביתו ולאחר המלחמה גם התחתן איתה. שמואל שידע כי כל משפחתו נספתה בשואה, וכי אף אחד מהם לא זכה להינצל מהגורל המר, החליט להגר יחד עם אשתו לארה"ב, ושם השתקע בעיר קליבלנד שבמדינת אוהיו. למרות מאמציו וניסיונות השכנוע, סירבה אשתו בעקביות להתגייר.
לפני כחודש קיבלתי טלפון מחבר קרוב שגר גם הוא בקליבלנד ובפיו בקשת עזרה. שמואל הנ"ל (שעד לאותו הרגע כלל לא ידעתי על קיומו) נפטר, ואשתו וילדיו מעוניינים לערוך לו טקס אשכבה נוצרי שלאחריה תישרף גופתו והאפר יפוזר בבית הקברות הנוצרי בפולין. חברי הקהילה היהודית בעיר החלו במסע ארוך של שכנועים במטרה לשכנע את האלמנה להביא את בעלה לקבר ישראל. לאחר שעות רבות של שיחות ודיבורים החלו סדקים ראשונים בעקשנות האישה, והיא החלה לגלות נכונות לעניין אולם בשני תנאים. ראשית שהדבר לא יעשה בארה"ב אלא בישראל. התנאי השני היה שהיא וילדיה לא ישאו בהוצאות שינוע הגופה לישראל. הקהילה בקליבלנד נרתמה למשימה ובתוך שעות גויס הסכום כולו (8000$) המכסה את הוצאות הבאת הגופה לארץ. הבעיה נוצרה כאן בארץ כאשר חברה קדישא של אזור המרכז ביקשה עבור קבורה וחלקה סכום של כ- 30000 ₪. אמנם למנוח יש בארץ שני בני דודים מבוגרים, אולם אלה אינם מסוגלים לעמוד בהוצאה גדולות כל כך.
"אתה חייב לעזור לנו", ביקש חברי בשיחת הטלפון מארה"ב, ותוך כדי כך תיאר אילו ייסורים עברו על המנוח בשנותיו האחרונות. התברר כי בעשר השנים האחרונות לחייו הרגיש שמואל שהוא חייב לחזור בתשובה על נישואיו לגויה. מצד שני הוא לא היה יכול להתגרש ממנה שכן כל משפחתו באה ממנה. משכך בחר שמואל במודע לייסר את עצמו ונמנע מאותו רגע ואילך מיחסי אישות עם האישה אשר אהב כל חייו. במקביל נקשר מאוד שמואל אל הקהילה האורתודוכסית בקליבלנד והחל פוקד את בית הכנסת בכל שבת ומועד. במרתף ביתו הקים מטבח כשר ושם היה מבשל לעצמו ארוחות כשרות, ולא אכל עם משפחתו כלל.
חשבתי אל מי אוכל לפנות בכדי שיעזור בקבורת אותו יהודי אשר ניסה לכפר על מעשים שעשה בתקופה של חושך וליקוי מאורות, ואז פניתי אל ידידי, הרב מאיר נהוראי, רב המושב משואות יצחק ומרבני 'צהר', בהכירי את קהילת משואות יצחק כקהילה אמיתית של חסד וצדקה. תיארתי בפני הרב נהוראי את הסיפור, שגם הוא הבין כי אין ספק שמדובר במת מצווה שיש לעשות את כל המאמצים בכדי להביאו לקבר ישראל. הרב נהוראי הבטיח לדבר עם מזכירות המושב ועם החברה קדישא המקומית ולבדוק מה ניתן לעשות וזאת מאחר שקיימת החלטה לפיה לא יקבר במשואות יצחק אדם אשר איננו חבר הקהילה. במקביל יצרתי קשר עם בן הדוד של המנוח, המתגורר בארץ, ועדכנתי אותו בפרטי התוכנית להביא את הנפטר לקבורה במושב משואות יצחק. תגובתו של בן הדוד גרמה לי הלם. התברר כי במושב משואות יצחק קבור בן דוד נוסף של הנפטר, מר משה חובב ז"ל, שנמנה אף על מייסדי המושב. "זו חייבת להיות השגחה פרטית של הנפטר עצמו שבכלל עלה בדעתכם הרעיון לקבורה במשואות יצחק", אמר לי הבן דוד. "הרי מדובר ממש בקבורה ליד השאר היחיד מבני משפחתו שממנה לא נשאר זכר או מצבה ומקום קבורתם לא נודע".
המום מיהרתי לעדכן את הרב נהוראי וכן את חברי הקהילה בארה"ב. חברי הקהילה בקליבלנד אף נפגשו עם אשת הנפטר וילדיו וסיפרו להם כי אותר קבר בארץ של קרוב משפחה והמטרה היא להביא את אבי המשפחה לקבורה לצידו. הדמעות אשר עלו בעיני אשת הנפטר ובעיני ילדיו הבהירו מעל לכל ספק כי גם הם מבינים שהייתה כאן יד נעלמה אשר סדרה את החלקים בפאזל, כך ששמואל ז"ל ימצא מנוחה לנפשו המיוסרת.
חברי המזכירות של משואות וחברי החברא קידשא של משואות יצחק החליטו לאחר דיונים ארוכים לקחת על עצמם את הבאתו של המנוח לקבורה. שתי סיבות גרמו לחברי המושב לקבל את ההחלטה, כך סיפר לי הרב נהוראי. הראשונה הייתה היות ומדובר במת מצווה, אדם לאין מי שיקבור אותו, שגם הוא אוד מוצל מאש, שריד למשפחה אשר לא זכתה למקום קבורה או מצבה. הסיבה השנייה הייתה ה העובדה שמדובר בקרוב משפחה של אחד מוותיקי המושב, שראוי שיבוא למנוחת עולם יחד עם בני משפחתו.
וכך לאחר כשבוע של התקשרויות ותיאומים נחת ביום חמישי ארונו של שמואל ז"ל בישראל והועבר משדה התעופה אל מושב משואות יצחק בדרום. בטקס הקצר ספד למנוח בין דודו החי בארץ ובדבריו אמר את מה שכולנו חשנו. העובדה ששמואל זכה להיקבר בקבר ישראל בארץ ישראל על יד קרוב משפחתו אשר הקים יישוב בארץ ישראל והיה ממייסדיו ובוניו, מעידה על כך שחטאו נמחל ונשמתו יכולה לנוח בשלום על משכבה עד לקץ הימים. כאשר הורדה הגופה לקבר ונאמר הקדיש האחרון, מחו כל הנוכחים דמעה. התחושה של כל השותפים הייתה של סגירת מעגל, כשהביטוי "סייעתא דשמיא" הפך פתאום למוחשי וקרוב יותר מתמיד וכי בכוחה של תשובה לחתור אל מתחת לכיסא הכבוד ולהגיע עד לריבונו של עולם.
הרב חגי גרוס הוא מנהל תיכון "הצבי", מקיף דתי-נתיבות ולשעבר מנכ"ל ארגון רבני 'צהר'
