בשבוע שעבר החל את פעולתו מאיץ החלקיקים הגדול בעולם במתחם המרכז המדעי-אירופי שבשוויץ. בעזרת המתקן הייחודי אמורים אלפי מדענים מרחבי העולם לספק תשובות לסדרה ארוכה של שאלות מסקרנות בתחום הפיזיקה התיאורטית, כאשר אחת מהם גם קשורה לניסיון לשחזר את המפץ הגדול- הלא הוא בריאת העולם. ניסוי זה מעלה מחדש את השאלה הישנה על הקשר בין מדעי הטבע לדת, וגורם לכל אדם חושב להעלות בדמיון השלכות מפליגות בכל התחומים.
ניסוי זה מחזק את ההבנה כי דת ומדע משלימים זה את זה, ואפילו תלויים הדדית זה בזה. גדול המדענים של המאה הקודמת, אלברט איינשטיין, אמר: "מדע בלי דת – צולעת; דת בלי מדע – היא עיוורת". השפעתה של הפיסיקה המודרנית על הדת נראית היום כמשמעותית ביותר.
לרעיון של הפקת מסקנות תיאולוגיות מהמדע יש היסטוריה ארוכה. לאורך שנים רבות נעשה שימוש בפיסיקה הקלאסית להגנה על דוקטרינות דתיות, אולי יותר מאשר לתקיפותן. אייזיק ניוטון למשל קבע שאחד מתפקידיה של הפילוסופיה של הטבע הוא לדון בשאלות שנוגעות לסגולות של האל, ולקשר שלו עם העולם הטבעי. בספרו "אופטיקה" הגיע למסקנה שמבנה היקום מלמד על קיומו של האל כבורא. הרעיון שחקר הטבע חושף עולם שצופן בחובו בינה -לוהית, קנה לו אחיזה נרחבת עם הופעת ספרו של ויליאם פיילי "תיאולוגיה של הטבע" בשנת 1802, אחיזה התקפה עד היום. ניתן לתת דוגמה בת דורנו שב- 1995 הכריז חתן פרס נובל לפיסיקה צ'רלס טאונס: "פיסיקאים נתקלים בקירות אבן של דברים המשקפים, כנראה, אינטיליגנציה בפעולה בחוק טבע". תורת היחסות של איינשטיין הוליכה לבחינה מחדש של המושגים הקלאסיים של מרחב וזמן, מושגים השמישים מאוד במחשבת הדת. נראה כי הגיע הזמן להשתמש בכלים חדשים אלו גם במישור ההגותי הדתי. ארווין שרדינגר, מי שגילה את מכניקת הגלים, הודה באפשרות הקיום של משמעויות תיאולוגיות הנגזרות ממושגים יחסותיים של מרחב וזמן.
הקמתו של המאיץ החדש לוותה מהצד השני גם בנבואות על יום הדין, קץ העולם שיתרחש ותחזיות שחורות נוספות ומעוררות אימה. בין היתר, נשמעו קולות שהזהירו כי המאיץ ייצור חור שחור שיבלע את כדור הארץ, שקולו הרועם של -לוהים יישמע, שאנטי-חומר יתפוצץ ושהעולם יחזור לאחור בזמן. תגובות שכאלה יסודן גם כן בהבנה שיש השפעה גדולה מאוד של המדע על העולם הדתי, ויתכן גם שחוזר החשש על חטאו של דור הפלגה ותוצאותיו.
בספרות התיאולוגית הנוצרית המודרנית כבר החלו דיונים העושים שימוש בכלי המדע החדשים. ויליאם ליין קרייג תיאר את המצב במילים הבאות: "הדיונים העכשוויים על נצחיות האל התנהלו ברובם הגדול מתוך בורות מוחלטת לגבי הפילוסופיה של המרחב והזמן ובלי שום ידע מעמיק בתורת היחסות ובאנליזה של הזמן. מדובר בחיסרון של ממש כאשר נותנים על כך את הדעת. כיצד יכול אדם להתיימר לנסח דוקטרינה ראויה לשמה על נצחיות האל והקשר שלו לזמן, בלי להביא בחשבון את מה שיש לפילוסופיה המודרנית ולמדע המודרני לומר על הזמן?". כשקראתי שאלה זו חשבתי האם ליהדות יש תשובה לכך? האם קיימת ספרות מחשבתית הלוקחת בחשבון את נתוני המדע החדשים? חוששני שעדיין אין, אך הפרסום הגדול שזכה לו המאיץ החדש יכול לעודד בניית תיאולוגיה שכזו.
יש לזכור כי המדע מנסה למצוא תיאור של העולם, אך התורה והעולם הדתי מציעים דרך להבין אותו. קו הגבול ביניהם עובר בתחום 'מעשה בראשית' המשלב את תיאור הבריאה עם ההבנות הקשורות לה. לעיקרון אי-הודאות כמו גם לעקרונות נוספים במדע המודרני הנבחנים מחדש באמצעות מאיץ החלקיקים יש השפעה גדולה על האמונה הדתית והדרך לתת לה ביטוי בשפה המודרנית. תחום ייחודי זה של 'מעשה בראשית' מקשר את העולם המדעי לעולם התורני היהודי, והפוך את שניהם לשפה אחת. האתגר הגדול הוא בשילוב הנכון בין הדת והמדע, כמו גם בין עולם המחקר המדעי לחיי היום-יום. לבניית מאיץ החלקיקים נדרשו משאבים עצומים אך בתוצאותיו נקדם את העולם בצורה משמעותית. גם עולם המעשה דורש הקצאת משאבים גדולה לחיי היום יום, כפי שבא גם לידי ביטוי בפרשת וידוי מעשרות, המהווה למעשה ביקורת על האדם שהמתין עם מעשרותיו עד לסוף השנה השלישית. על ידי שילוב נכון של המדע והאמונה, התיאוריה והמעשה נזכה לברכת התורה שבפרשתנו: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך- ויראו ממך".
הרב ד"ר דרור פיקסלר מרצה לפיסיקה בבית הספר להנדסה של אוניברסיטת בר-אילן, משמש כרב קהילת "נוף סביון" בגני תקווה ומרבני 'צהר'
