פרשת השבוע שלנו ייחודית בכך שהיא נקראת על שמו של אדם שאינו יהודי, שעה שאין ולו פרשה אחת הקרויה על שמו של יהודי בכל התורה כולה. יתרו על מעלותיו השונות, ייחוד נוסף ועיקרי לי מעצם היותו חותן משה וגם התורה מציגה אותו בתואר זה. ניתן להניח כי ליתרו, על אף מעמדו הדתי-פוליטי רם הדרג, לא הפריע להיות מיוחס על שם חתנו- למרות שהוא בן עם אחר.
לא רק יתרו ידע להכיר בסגולות של משה ולכבדו, גם משה ידע לכבד את חותנו כפי שכתוב על משה היוצא לקראת יתרו ולדברי רש"י לא לבדו יצא כי אם עם פמליה שלמה שכללה את אהרון, נדב ואביהוא ושבעים זקנים.
בראייה היסטורית החותן תמיד היה "מקופח" ביחס לחותנת. אין עליו סטריאוטיפ כפי שיש על החותנת. לא נכתבו עליו בדיחות, ובכלל נוטים להתעלם ממנו.
מערכת היחסים בין חתן לחותן איננה טבעית מיסודה. החתן לא ביקש את החותן והחותן לא ביקש את החתן. הייתה זו בחורה צעירה אשר שידכה בין השניים ואילצה אותם לחיות האחד עם השני. למרות זאת, אין פירוש הדבר שלא יוכל להתפתח כאן קשר שיש בו כבוד ואף מערכת יחסים של אהבה וחברות. בעניין זה אני נזכר ברב הראשי לישראל לשעבר ורבה הראשי של תל אביב כיום, הרב ישראל מאיר לאו, שמרבה להזכיר את חותנו – הרב ידידה פרנקל ממנו "ירש" את תפקיד רבה הראשי של תל אביב.
ההתמודדות עם מערכת היחסים בין החתן לחותן מקבלת נפח נוסף בתקופה שבה אדם עשוי להיות גם חותן וגם חתן. בתקופה מיוחדת זו מאפשרת לאדם להשוות בין ההתנהלות שלו כחתן להתנהלותו כחותן. אין ספק כי עדיף להסיק לקחים ומסקנות בתור חתן וליישם אותם בתפקיד החדש כחותן, אולם אין ספק כי רק כאשר האדם מגיע למעמד של חותן הוא מסוגל להבין את אשר עבר על החותן שלו לפני שנות דור. כמו החמות, גם לחותן תפקיד משמעותי בחיים של זוג צעיר. מצד אחד הוא רוצה להרגיש מקובל על החתן אולם גם החתן רוצה להרגיש מקובל על ידו. חותנים וחתנים לא צריכים תמיד להסכים, אולם ככל שידעו לכבד האחד את השני, כך ייטב לזוג הצעיר. מצב זה יכול להתרחש כשהחתן יכיר לחותן תודה על שגידל את הבחורה אשר נהייתה לכלתו, והחותן יעריך את החתן על שנכנס לשותפות עם ביתו וקיבל על עצמו למסור את נפשו עליה.
ייתכן וכיבוד החותן איננו נובע רק ממקוום של הכרת הטוב, כי אם אף מחיוב הלכתי. בעניין זה ראוי לציין את דברי המכילתא על הפסוק "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לו…"(שמות יח:ז): " … הוי אומר משה השתחווה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו."
ואם כבר הזכרנו בדיחות, הרי שראוי להזכיר בקצרה את אחת מהבדיחות הבודדות על חותנים (הגם שהיא ידועה). בחורה צעירה מביאה הביתה את ארוסה ולאחר ארוחת הערב אביה יושב לדבר עם הבחור. הוא שואל אותו לעיסוקו והצעיר עונה כי הוא לומד תורה. אבי הבחורה שואל אותו האם יוכל לספק לבתו בית יפה כפי שהיא מורגלת, והוא השיב, "בעזרת ה'". כאשר אבי הבחורה שואל לגבי טבעת יהלום ראויה, השיב הבחור "אני אלמד וה' יעזור לנו." כך מתקדמת לה הלאה השיחה, ובכל נושא "ה' יעזור". לאחר שהבחור הצעיר הלך לביתו, נגשה הבת לאביה בכדי לברר על התרשמותו מהבחור.
"אין לו עבודה ואין לו תכניות", אמר לה האב, "אבל הבשורה הטובה היא שהוא חושב שאני אלוקים".
ד"ר דניאל גוטליב הוא פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי ומשמש כמנהל הקליני של מכון "שינוי" בהרצליה
