בפרשתנו פרשת משפטים, כמו גם בפרשה הקודמת פרשת יתרו, אנו נחשפים ליסודות מערכת המשפט הישראלית שנוסדה בשנות הנדודים במדבר. בפרשה הקודמת מגיע יתרו, חותן משה, ושואל את משה על פשר ישיבתו עם אנשים מבוקר עד ערב. על כך השיבו משה: "כי יבא אלי העם לדרש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורתיו". (שמות יח, יד- טז). מכאן אנו למדים כי מערכת משפט על פי הדרכת התורה היא לא רק מציאת הסדר חברתי ראוי או עשיית צדק, כי אם "דרישת אלוקים". רבנים וחכמים לאורך הדורות כולם ניסו להבין, ללמוד וללמד מהו אותו צדק אלוקי, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בדיון המשפטי שעוסק לכאורה בזוטות כמו בויכוח שבין מלוה ולוה, בין מזיק וניזק, בין קונה ומוכר, בין שוכר ומשכיר וכו'. לא תמיד ברור לנו מהו הצדק המוחלט ועל כן ישנן מחלוקות ודעות שונות, אולם על דבר אחד חכמים כולם הסכימו והוא כי בבסיסו של כל דיון משפטי קיים חיפוש מתמיד אחר האמת המוחלטת בנושא הנידון כפי שנאמרה למשה במתן תורה.
למרות שאיפה עליונה זו, הרי שמערכות המשפט, אכיפת החוק והצבא אותן מצווה התורה להקים הן מערכות הפועלות מכוח תובנות אנושיות ללא השראה ממקור עליון קדום.
רבנו ניסים דן בצורך בשתי רשויות משפט אלו, העליונה והאנושית ובהבדל העקרוני ביניהן:
"כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה העולם נשחת. וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני, …וישראל צריכים זה כיתר האומות. ומלבד זה צריכים אליהם עוד לסיבה אחרת, והוא להעמיד חוקי התורה על תלם. שנתייחדה תורתנו מבין נימוסי אומות העולם במצות וחוקים, שאין עניינם תיקון מדיני כלל, אבל הנמשך מהם הוא חול השפע האלוקי באומתנו והידבקו עמנו".
על פי הר"ן בעוד שמערכת המשפט האנושית נוצרה על בסיס התבונה האנושית לבדה ועוסקת בהווה ובתיקון העולם בסדר החברתי הקיומי על פי צרכי הזמן והמקום, מערכת המשפט התורנית שעניינה באותם נושאים ממש היא בגדר "חול השפע האלוקי", כלומר דבר היונק את כוחו ממקור גבוה ועליון. מכאן שיש צורך בהתאמה בין שתי המערכות, וזאת למרות ששתיהן מובנות בצו התורה בדרישה לקיימן.
בעולם המעשי כולנו נזקקים למערכת המשפט האנושית המבוססת על תובנתם האנושית של מחוקקים ושופטים. לעיתים קרובות הסוגיות העולות במערכות העסקיות נושקות לתחומים לגביהם קיימים ציווים ברורים של התורה או פרשנות עניפה בתורה שבעל פה ובדברי חכמים. לא זכינו עדיין לכך שדרישת האלוקים שבנו תוביל להתנהלות גם בתחומים אלה על פי היסודות והעקרונות שנקבעו במעמד הר סיני. נוצר מצב אבסורדי שבו קיימת ספרות עניפה של משנה, תלמוד, ספרי פרשנות ופסיקה מגוונות המונחת מבוישת בקרן זוית, בעוד רובנו מעדיפים את המערכות האזרחיות. מעטים הם הבאים לדון דיני ממונות על פי התורה וההלכה, והקריאה המחודשת בפרשת השבוע פונה לכל אחד מאיתנו שיחשוב מה המשמעות שיש למערכת המשפט העברית עבורו כאן והיום. חיבור מחודש ומעמיק בין המציאות העכשווית ובין משפטי התורה שנאמרו בסיני, יכולה להביא לכולנו התחדשות יהודית מבורכת.
הרב יהודה זולדן, רב בבית המדרש בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב, ירושלים, ומרבני 'צהר'
