פעמים רבות אנו נתקלים בשאלות של ערבוב המאכלים במטבח, וזאת למרות שאנו מקפידים על חלוקה מוחלטת בין בשר לחלב. כך למשל: מה הדין כאשר חלב נשפך לתוך תבשיל בשרי, או להיפך? מה הדין כאשר מאכל אסור (בשר לא מוכשר, דם שטפטף מכבד, פירות שלא הופרשו וכדומה) התערבב במאכל כשר?
ובכן בכדי לענות על שאלות אלו, יש להקדים מספר כללים הנוגעים לדיני תערובות של בשר בחלב ושל איסור בהיתר. בענייני תערובות אנו פועלים לפי שני כללים בסיסיים ומנוגדים:
1. מקובלנו מן התורה כי בכל מקרה של תערובת הולכים אחרי הרוב, ובלשון התורה: "אחרי רבים להטות" (שמות כג ב ). זהו הדין כאשר מתערבב איסור והיתר מאותו מין (פירות שלא עושרו עם פירות מעושרים למשל). אם רוב התערובת מותר, הרי שהכול מותר, ואם רוב התערובת אסור, הרי שהכול אסור.
2. הכלל השני קובע כי יש חשיבות רבה לטעם שנשאר בתערובת. אם האיסור שהתערבב משאיר טעם במאכל המותר, הרי שגם אם האיסור מועט, הרי שהכול אסור. דבר זה נלמד מהאיסור על הנזיר לשתות "משרת ענבים" (במדבר ו, ג ). הנזיר אסור לשתות מים שהשרו בהם ענבים, וזאת למרות שהענבים הם מיעוט ביחס למים. הסיבה לכך קשורה בכך שהענבים (האסורים לנזיר) הטביעו את טעמם במים אשר על כן הם נחשבים כעת לעיקר בתערובת (נזיר לז א ). יש אומרים שכלל זה הוא מן התורה (תוספות, רשב"א הרא"ש והטור יו"ד צח) ויש אומרים שהוא מדרבנן (רש"י לנזיר צח ב, רמב"ם מאכלות אסורות טו א).
כיצד מיישבים את הסתירה בין שני הכללים?
ובכן, כאשר מתערבב מאכל אסור עם מאכל מותר מאותו המין (בשר טרף עם בשר כשר וכו') הרי שהולכים אחרי הרוב, זאת מאחר שאין השפעה של טעם אסור על המאכל המותר. לעומת זאת, כשמדובר בתערובת של איסור והיתר ממינים שונים, התערובת מותרת רק אם טעם האיסור אינו מורגש בתערובת (שו"ע יו"ד צח ב, ג ). אלא שכאן נשאלת השאלה כיצד נבדוק אם יש טעם בתערובת? הרי אסור לנו לטעום את התערובת, וזאת מעצם האפשרות שיש בה טעם איסור?
ניתן לפתור בעיה זאת או באמצעות בקשה מנוכרי שיטעם מהתערובת (וזאת מבלי לומר לו את מטרת הטעימה, ורק לאחר מכן שואלים אותו אם יש טעם לוואי של האיסור בתערובת- שו"ע יו"ד צח א), וכך הוא מנהג הספרדים.
יש האומרים כי נוכרי אינו נאמן בכל הקשור להלכה, ולכן שיערו חכמים שאם האיסור הוא 1/60 מההיתר, הרי שבכל מקרה התבטל טעם האיסור לחלוטין והתערובת מותרת. במקרה בו אין בהיתר פי 60 מכמות האיסור הרי שהתערובת אסורה (שו"ע יו"ד צח א ברמ"א), וכך הוא מנהג האשכנזים.
איך נוצרת תערובת?
כאמור לעיל תערובת נאסרת כאשר טעם האחד חדר לשני. ישנן שלוש דרכים לערבוב טעמים של מאכלים:
1. כאשר בוחשים ומערבבים את המאכלים ידנית.
2. כאשר מבשלים יחד את המאכלים, גם ללא ערבוב ידני.
3. כאשר משרים מאכל במאכל אחר למשך יממה, גם ללא ערבוב ידני.
אם התבשיל הבשרי הוא מוצק, יבש וקר, ואילו התבשיל החלבי שנגע בו גם הוא מוצק, יבש וקר (כגון שוקולד חלבי שנגע בנקניק יבש), הרי שאין אפשרות של תערובת ביניהם ויש רק להפריד בין החלבי לבשרי, ושניהם מותרים.
במקרה של חלב קר (נוזלי) שנשפך לתבשיל בשרי קר, ולא התערבבו השניים כגון אם היו מונחים במקרר ואיש לא בחש בקדרה, הרי שאפשר לשטוף את התבשיל או להוציא את החלב מתוכו יחד עם מעט מהתבשיל שנגע בו החלב, והתבשיל הבשרי מותר באכילה. כמו כן הכלי הבשרי לא נאסר. (שו"ע יו"ד צא,א, ה וברמ"א). אולם אם עברו 24 שעות מאז נשפך החלב לתבשיל הבשרי, נחשב הדבר כאילו התבשל החלב בבשר (שו"ע יו"ד קה א) ודינו כדלהלן:
אם נשפך חלב לתבשיל בשרי חם, צריך לבדוק אם החלב השאיר את טעמו בתבשיל הבשרי. למנהג האשכנזים: אם החלב הוא פחות מ 1/60 מהתבשיל הבשרי, הרי התערובת מותרת. למנהג הספרדים: ניתן לנוכרי לטעום ולבדוק את התערובת, כמשיח לפי תומו, ואם אין נוכרי נוהגים הספרדים כאשכנזים.
דינים אלו הם גם במקרה הפוך, כאשר הבשר נפל לתוך החלב. או בתערובת של איסור שנפל להיתר.
שאלות בנושאי כשרות ניתן להפנות בדוא"ל: mbiegel53@gmail.com
הרב משה ביגל הוא רבה של מיתר ומרבני 'צהר'
