שאלה:
הבטחתי דבר מה לאדם שהיה על ערש דווי, אולם ההבטחה נעשתה בכדי להפיס את דעתו בלבד. האם אני מחויב בפועל בקיום ושמירת ההבטחה?
תשובה:
באופן כללי הבטחות צריך לקיים, אולם ללא ידיעת פרטי המקרה יהיה קשה לתת תשובה מדויקת. יחד עם זאת ישנם עקרונות מסוימים בנושא הבטחות כשכל המקרים שיובאו לעיל נפסקו להלכה בשולחן ערוך (יו"ד רלב יז) וכן במפרשים שם.
הבטחה מאולצת
ישנם מקרים בהם הבטחה ניתנת מתוך אילוץ, והבטחה שכזו הינה ללא כל ספק חסרת משמעות. כאשר מוציאים הבטחה מאדם בכפייה, ובעת ההבטחה למבטיח אין כוונה אמיתי בדברים, הרי שאין בהבטחה שכזאת דבר. הדברים אמורים בין אם מדובר בכפייה פיסית ובין אם מדובר בסחיטה רגשית (למשל איום, מוסווה או מפורש, בהרעת מצבו של חולה בשל עגמת נפש). מעשה שכזה אירע לפני כ-750 שנה,אצל שאדם שהשתדך לאישה, ולפני נישואיו חלתה אחותו במחלה קשה. האחות טענה כי מצאה פגם בכלה המיועדת, ופתחה בשביתת רעב וכל זאת עד שאחיה יישבע שלעולם לא ישא את הכלה המדוברת לאישה. על ערש דווי, נשבע האח לאחותו שלא יתחתן עם הכלה, ולאחר פטירת האחות, נשלחה השאלה לרבי שלמה בן אדרת, רבה של ברצלונה, שפסק כי השבועה שנשבע האח בטלה ומבוטלת (שות הרשב"א המיוחסות רעג).
הבטחה לקיים מצווה
מעשה באם שרצתה להבטיח שלום בין ילדיה, ולכן בהיותה על ערש דווי דרשה מהם להבטיח לה כי כל מחלוקת במשפחה תובא לבוררות לפני קרוב משפחה מסוים. לימים, טען אחד האחים שהוא מעוניין בבוררות בדין תורה ולא אצל אותו הקרוב וחיזק את דרישתו באומרו כי ההבטחה שנתן בזמנו לאמא, בהיותה על ערש דווי, הייתה בכדי להפיס את דעתה בלבד. שאלה זו הובאה לפני כ-300 שנה לפני רבה של פראג, רבי יעקב רישר, ובתשובתו (שבות יעקב א קסח) הוא פוסק כי ההבטחה מחייבת וזאת משום שההבטחה היא נגזרת של מצוות כיבוד אב ואם. היות וכך הבטחת האחים נחשבת כהבטחה לקיים מצווה (מצוות כיבוד אב ואם) ומצווה זו לא ניתנת לביטול אלא במקרים מיוחדים.
הבטחה לבטל מצווה
מעשה באדם שלפני פטירתו דרש מאשתו שתישבע כי לעולם לא תינשא לאחר. האישה נשבעה לבעלה הגוסס וכל זאת בכדי להפיס את דעתו. לימים התחרטה האלמנה על הבטחתה וביקשה להינשא. השאלה הובאה לפני ר' דוד כהן, מרבני יוון, לפני כ- 500 שנים שהכריע כי יש לבטל את השבועה. בין נימוקיו של הרב נטען הרב כי השבועה מעמידה את האישה במצב בו היא מבטלת מצוות נישואין. יחד עם זאת נפסק שם כי השבועה אינה בטלה מעיקרה, וכי יש להתיר אותה בפני בית דין. (שו"ת הרד"ך סימן לב).
מצווה לקיים דברי המת
חכמים נתנו תוקף מיוחד לדברים שאדם מצווה לפני מיתתו כשהסיבה לכך היא בכדי שלא תיטרף דעתו של החולה וימות מרוב צער. פרטים רבים נובעים מהלכה זו, אולם באופן כללי החובה לקיים את דברי המת נוגעת רק לדברים שהיו שלו כמו רכושו, חובותיו וכדומה. מכאן שהבטחות שנתנו לחולה או לאדם על ערש דווי ונוגעות לחלוקת רכושו, לחפציו או לחובות שעליו להחזיר, חובה לקיימן.
אם לסכם את הדברים: מכיוון שלא פורט בשאלה באיזו רמה הייתה הבטחה זו (האם מדובר בסתם אמירה או שמא בנדר או שבועה), האם נושא ההבטחה הם דברים שברשות הנפטר או שמא דברים אחרים, הרי שקשה לתת הכוונה מדויקת ולכן מומלץ להתייעץ עם רב בנוגע לפרטים.
הרב דרור ברמה, מרבני 'צהר'
השאלה פורסמה לראשונה השבוע בשו"ת הוירטואלי של רבני 'צהר' המתפרסם בערוץ היהדות של אתר Ynet.
