אחת השאלות המעסיקות את הציבור הדתי בשנים האחרונות היא מהי יצירה דתית? האם העובדה שהיוצר הוא דתי הופכת גם את היצירה לכזאת? האם סיפור שהדמויות בו הן דתיות הוא בהכרח יצירה דתית? התשובה כמובן אינה פשוטה וחד משמעית, כשהספר החדש "אהבה ומצוות אחרות" רק ממחיש זאת.
"אהבה ומצוות אחרות" הוא קובץ של עשרים וחמישה סיפורים שנאספו ונערכו על ידי העיתונאים אסתי רמתי ועדי גרסיאל. מעבר לעובדה שהאהבה היא מכנה משותף של חלק גדול מהסיפורים בקובץ (אבל לא כולם), מכנה משותף נוסף היא העובדה כי הכותבים כולם נמנים על הציבור הדתי. מעניין כי דווקא חלק מהסיפורים העוסקים ישירות באהבה, לא מבטאים בהכרח את הפן הדתי שלה. כזה הוא למשל הסיפור המצוין 'דיאטה' של מיכל ווזנר שפותח את הקובץ, המגולל את סיפורה של נערה מאורסת המחוזרת על ידי סטודנט ביישן, או סיפורה היפה של ציפי מורדי 'רות' על אומנית כתובות שהתאלמנה מבעלה ומתקשה לפתוח פרק חדש בחייה. במקביל ישנם בספר גם סיפורי אהבה שניתן לכנותם "מגזריים" המאפיינים ציבור דתי. כזהו למשל 'ויעקבני זה' של עדי גרסיאל וכן 'הצמה של יורם' של אודי מקסימוב.
הבחנה נוספת קשורה ברמתם הלא-אחידה של הסיפורים בקובץ, עניין מתבקש כשלעצמו לאור העובדה שמדובר בעשרים וחמישה סיפורים של עשרים וחמישה יוצרים שונים. הספר מתאפיין בסיפורים פשוטים ואפילו בנאליים לצד סיפורים מתוחכמים שבאופן אישי הסבו לי יותר הנאה. כזהו למשל 'מחוק', סיפורו הדמיוני עד כדי טירוף, של אוריה קניג, וכן 'קלפים', סיפורו המשעשע והציני של אדם צחי.
הסיפורים החזקים ביותר בקובץ הם ללא ספק אלו הנוגעים בקו התפר שבין העולם הדתי לעולמות הסמוכים לו. מדובר בסיפורים שהדמויות העומדות במרכזם הם חוזרים בתשובה או בשאלה שאגב התהליך האישי והתחבטות הנפש, מצליחים לייצר מתח, כאב, אהבה ואכזבה שקשה למצוא בסיפורים על אנשים שלא חווים תהליך של שינוי. כזה הוא למשל 'מלכה', סיפורה המצוין של טלי וישנה, המתאר מערכת יחסים כואבת, תרתי משמע, בין זוג בעלי תשובה, וכן 'ממעמקים', סיפורו המעמיק של אהוד פירר, המתאר באופן משכנע את חיפושיו העצמיים של חוזר בשאלה. סיפורים נוספים שעונים לאבחנה המדוברת הם 'קוראות דרור לעצמן' של שלומית רוז'יצקי העוסק בדידותה של נערה חרדית שהתפקרה, ו'חרדל' של מרלין וניג, המביא את סיפורם העצוב של זוג בעלי תשובה הסובלים משחיקה בחיי הנישואין.
סיפורים נוספים הראויים לציון הם אלו העוסקים בחריגים בחברה. הסיפור 'גן עדן של שוטים' של אורן פרבר מתאר ברגישות את חייו הקשים של בחור מוגבל שמצליח לבטא את עצמו רק בעולם של צמחים ופרחים. כזהו גם 'גשרים' של נחום אבניאל, המגולל סיפור מצמרר על קשר רומנטי בין נערה נורמטיבית לבחור 'רוחני' המתגלה כסובל ממחלה נפשית. הסיפור מירל'ה שיינדורף של לירון נגלר-כהן, הוא סיפור כתוב היטב על הקשר שבין קשישה ניצולת שואה לאישה חרדית צעירה שאימת בעלה המוטלת עליה מוציאה אותה מדעתה. הסיפור 'חמישה בלונים' של אשר ברק הוא סיפור מרגש על הורים לילד מוגבל המתמודדים עם חששות ופחדים המתעוררים לקראת לידתו של ילד נוסף. אמנם אלו לא סיפורי אהבה במובנם הקלאסי, ובכל זאת דווקא הסיפורים הללו שמצליחים לגעת באומץ וברגישות בצדדים לא פשוטים בחיים, הם סיפורי האהבה הגדולים ביותר. מתברר כי דווקא אותן דמויות פגועות, הן אלו המנפקות מאתנו חמלה ואהבה בעוצמות החזקות ביותר.
אהבה ומצוות אחרות, הוצאת 'ידיעות ספרים', 253 עמ'
אלישיב רייכנר הוא עיתונאי ב"מקור ראשון" וחבר מערכת "נקודה"
