עב הענן

מעמד הר סיני, עליו אנו קוראים בפרשתינו, הוא שיא המבטא מפגש נאצל בין עם ישראל ואלוקים, אולם מעמד פלאי זה לוט בערפל. כולו מתרחש  תחת הענן, באיפוק, בריחוק ובהגבלה: "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם." (שמות י"ט, ט') ובהמשך הדברים: "ומשה נגש אל הערפל, אשר שם אלוקים."

נשאלת השאלה מדוע? האם לא היה עדיף וראוי שמעמד מרומם שכזה יתרחש מתוך גילוי מוחלט?

הרמב"ם שמתייחס לנושא כותב כי גילוי התורה מתוך הערפל הינו עדות לנחיתותנו אנו כבני אדם אשר אינם מסוגלים לקלוט את מלוא זיו השפע האלוקי, ולא חלילה ממגבלה אלוקית. מחיצת הענן שבמתן תורה, מסביר הרמב"ם, אינה אלא שיקוף של מגבלת גופינו החומרי, או במילותיו: "החומר – מסך גדול בעד השגת הנפרד כפי שהוא … כל שכן החומר הזה האפל העכור, שהוא החומר שלנו … ואותו המעמד הגדול … אבל לא היה זה ללא עניין, כלומר: התגלותו יתעלה בעב הענן, אלא להעיר כי השגת אמיתתו נמנעת ממנו מחמת החומר החשוך הסובב אותנו, לא אותו יתעלה, כי הוא יתעלה אינו גוף." (מורה נבוכים, חלק ג')

ברוח זו מסביר גם הרב קוק את גילוי התורה מתוך הערפל ואף מקשר זאת להתגלות שמימית נוספת שעתידה לבוא והיא התגלותו של המשיח, וכך כותב הרב : "המחשכים האנושיים באים ביחס לבחינה זו רק דוקא, מפני שעינו החלשה של האדם, שכלו המוגבל והרופף, איננו יכול להסתכל בזוהר הנורא של האורה האלקית … אחת מההופעות שהאורה העליונה השמימית מופיעה בהן על הארץ קשורה באורו של משיח, שהוא אור הגאולה מראשית צמיחתה של אורה זו. היא היתה לוטה מאפלים עד בלי להכיר איזה אור מתנוצץ ממנה" (מאמרי הראי"ה)

לא בכדי מזכיר הרב קוק בדבריו את המשיח. גם לידתו של המשיח, הלא הוא דוד המלך, לוטה בערפל. אילן היוחסין של המשיח מעורר תהיות, ומשתלשל דרך הולדתו המפוקפקת של מואב מלוט ובנותיו, מעשה יהודה ותמר, מפגשה של רות המואביה עם בועז ועיבורו של דוד המלך. ביטא את הדברים בצורה מפורשת בעל "אם הבנים שמחה", ר' יששכר שלמה טייכטאל הי"ד שכתב בשם הש"ך: "למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך, שהרואה יראה שח"ו יהיה צד ממזרות?"

בכדי לענות על השאלה מדוע דווקא נבחר דוד כמשיח ה', נדמה לי כי יש מקום לעיין בפועלו של דוד המלך בכריית שיתין לבית המקדש, כפי שהדבר מתואר במסכת סוכה דף כ"ג: "בשעה שכרה דוד שיתין (יסודות לביהמ"ק) קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא (ביקשו מי התהום להציף את העולם). כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי (כתב דוד את שם ה' על חרס וזרקו לתהום ומי התהום ירדו מיד שישה עשר אלף אמה). כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא (כשראה דוד שמי התהום ירדו יותר מידי, אמר ככל שיהיו המים גבוהים יותר כך יהיה העולם רטוב יותר), אמר חמש עשרה מעלות (חמש עשרה מזמורי תהילים) ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי (ומיד עלו המים חמישה עשר אלף אמה), ואוקמיה באלפי גרמידי (והתייצבו באלף אמה מתחת פני האדמה)"

דוד המלך המנהיג, מנחיל לנו שיעור מרכזי ביסודות החינוך כפי שהם באים לידי ביטוי בהנחת היסודות לבית המקדש. חינוך נכון איננו חינוך שבו מציפים את התלמיד בתורה מבלי שיוכל לקלוט אותה. בדיוק כמו מי התהום המאיימים להציף את העולם כולו, בכדי לציור תלמיד חכם, כדי לחנך בצורה שקולה, יש צורך בצמצום והגבלה המאפשרים לימוד והפנמה.

כמו בקניינה של תורה, כך גם בביאת גאולה אין די בקבלת השפע האלוקי המונח בשמיים. גאולה אמיתית מתחילה בהתנחלות בלבבות ובהפנמת הרצון לגאולה, גם במחיר הדרך הארוכה ממנה לא מפחד עם הנצח. זו גם הסיבה בגללה נגלה ה' במתן תורה בעב הענן וסיבת הסיבובים והסיבוכים מהם נולד משיח. הענן איננו מחיצה, כי אם גשר ואמצעי לקבלתה המלאה של התורה. הענן העשוי מים  מרמז בכך על התורה (שנמשלה למים), ולמעשה בהתגלותו הוא מבטיח כי התורה לא רק תינתן, כי אם גם תתקבל ותיספג בעם ישראל כמו מים באדמה. הדברים באים לידי ביטוי גם בלשונות של הרב (שם): "העטפתה וצמצומה וסתרה (של האורה), הן הן גילויה … כי העב הענן המסתיר את האור העליון הוא הוא הענן המכין את ההתגלות של אורו, – וכל הקשורים בקדושת ישראל, וקדושתה של תורה, שהיא לעד ולעולם מקור הגאולה, יבינו וידעו כי מעב הענן המסתיר את האור האלקי, תצא אורה אשר תופיע על הנשמות כולן, על כל ישראל ומהם על כל העמים … אבל הסוף של ההסתרה הנוראה הזאת, תהיה ההופעה היותר אדירה והיותר נצחית: למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ומאופל וממסתור, עיני עורים תראינה באור חדש, אשר יופיע על ציון ועל מקראיה במהרה בימינו אמן."

בקיעתה של גאולתנו הלאומית והרוחנית מן הגרעין הקשה שבאדמה תלויה בערפל, ערפל אשר אנו מקווים כי יהפוך במהרה לשטף מים רעננים ומחיים, בבחינת "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

הרבנית עו"ד פנינה נויבירט, קהילת "מוריה" פ"ת