בתחילת פרשת וישלח מתואר יעקב המניף את האבן מעל פי הבאר (בראשית פרק כט):
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:
(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ…
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:
בדרך כלל, אנשים מתפלאים על כך שיעקב הצליח להרים את האבן, שאותה לא הצליחו להרים כל הרועים. אולם, דבר זה אינו פלא בעיננו. יעקב, אדם קדוש, ובסייעתא דשמייא יכול לבצע גם דברים גדולים.
אולם, חז"ל נתנו דגש מיוחד על הפלא הזה ואמרו שיעקב הרים את האבן כמניף פקק מעל הבקבוק (רש"י). כלומר, לא רק שהדבר היה בקלות, אלא שהוא לא גלגל את האבן אלא הרים אותה. מהו הדגש של חז"ל על כוחו של יעקב? מה הדבר חשוב לנו כל כך?
אולם, הפלא הגדול ביותר אינו כיצד יעקב הצליח להרים את האבן. הקושי העצום הוא – כיצד יעקב בכלל ניסה להרים את האבן?
אנו מכירים את יעקב מפרשת תולדות. יעקב שכולו פסיביות. אמו נותנת לו הוראות ואומרת לו מה לומר לאביו, כיצד להתלבש. אמו מכינה לו את האוכל, ואילו יעקב "איש תם יושב אוהלים". יעקב איננו חש בסכנה מאחיו, ואמו היא האומרת לו "הנה עשו אחיך מתנחם לך להורגך". אומרת, וגם נותנת הוראות מה לעשות: "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה".
בסופו של דבר, יעקב הולך לחרן, גם כן על-פי ציווי אביו "קום לך פדנה ארם… וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם". יעקב כולו פסיביות, כולו תמימות. פתאום, בפרשת ויצא מתגלה יעקב אחר.
יעקב רואה את הרועים ליד הבאר. מן הסתם היו אלו אנשים חזקים ובריאים. הם אומרים לו שהם לא מצליחים להזיז את האבן כי עדיין לא הגיעו כל הרועים. פתאום, רואים אנו יעקב שונה. יעקב התמים והפסיבי, הולך ומנסה להזיז את האבן בעצמו! הפליאה אינה על כך שהצליח, אלא על כך שניסה! דבר זה כל כך לא מתאים ליעקב של פרשת תולדות!
מה קרה ליעקב? מניין קיבל פתאום את הכוח? שמעתי ממורי ורבי הרב ליכנטנשטיין שליט"א, שאכן יעקב השתנה בין פרשת תולדות לבין סיפור האבן. בתווך מופיע החלום. זו הפעם הראשונה שהקב"ה נגלה אל יעקב, מבטיח את שמירתו, מבטיח לו זרע, ומבטיח לתת לזרעו את הארץ.
עד כה, יעקב היה אדם פרטי, ללא חזון מיוחד, ללא אתגר מיוחד. פתאום, לאחר ההתגלות, יעקב מקבל חזון, מקבל שליחות. יעקב שקיבל שליחות מקבל כוחות חדשים. כעת הוא כבר לא יעקב הפסיבי, כעת הוא יעקב עם כוחות ועוצמה.
ואכן, דבר זה נרמז בפסוק שמיד לאחר החלום:
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.
בפעמים הקודמות שבהם יעקב הולך כתוב "וילך יעקב". כאן כתוב וישא יעקב רגליו. מסבירים חז"ל (ורש"י במקום): הלב נושא את הרגליים. בעקבות חזון הלב, קיבל יעקב כוחות חדשים, קיבל יעקב עוצמה חדשה.
לעתים, אדם מרגיש חלש, ללא כוחות. האם הוא יכול לגמור את הש"ס? האם הוא יכול להתעסק בצורה רצינית בחסדים?
אדם מקבל כוחות בהתאם למשימות שלו! אדם צריך להסתכל על משימות לא בהתאם לכוחות העכשוויים שלו, אלא קצת למעלה מהם. צריך לקחת משימות ש"קצת" גדולות עלינו: דף יומי, עזרה וחסד, עזרה בבית וכדומה, ובע"ה כשאדם פועל בתחושת שליחות, הוא גם מקבל כוחות חדשים לעשות משימות אלו.
הכותב הינו: הרב יוסף צבי רימון
רבה של אלון שבות דרום וראש מרכז הלכה והוראה
