מניין שאבה רבקה את האומץ להוציא לפועל את מבצע לקיחת הברכות במרמה? הרי הסיכונים היו גדולים ועצומים, הן במקרה שהמבצע ייכשל ויצחק יגלה שלפניו עומד יעקב ולא עשו, והן במקרה המבצע יצליח, וכאשר ייחם דמו של הבן האדמוני, הוא יגיב באלימות כלפי אביו, אמו או אחיו.
את התשובה אני מוצא במילת שאלה. שלוש פעמים בפרשתנו זועקת רבקה מנהמת ליבה: "למה?" ובכולם זו שאלה רטורית המבטאת קריאת שבר גדולה, בה רבקה אומרת: "אין טעם ואין תועלת בחיי, אם יקרה כך וכך". בפעם הראשונה מכריזה רבקה: "אם כן למה זה אנכי" (בראשית כה, כב), וכוונתה לומר שאיננה יכולה להמשיך לחיות עם התרוצצות הבנים בקרבה. בפעם השנייה היא זועקת: "למה אשכל גם שניכם יום אחד" (כז, מה) ובכך מבטאת את הרגשתה שאם עשו יהרוג את יעקב יהיה זה "סוף העולם". ובפעם השלישית היא אומרת ליצחק: "אם לוקח יעקב אשה… מבנות הארץ, למה לי חיים" (כז, מו), ומשקפת בכך את תחושתה שנישואי בנה האהוב עם כנענית שומטים את הקרקע מתחת לכל משמעות הקיום שלה.
בשלוש זעקות ה"למה" רבקה מדגישה שמדובר במצבים שהם בבחינת "סוף העולם", ולכן היא מוכנה ללכת עד סוף הדרך. כשאדם חש שכל חייו תלויים במעשה מסוים, הוא מסוגל לעשות מעשים אדירים המצריכים תושייה ואומץ אדירים. רבקה מצאה כוחות נפש של אומץ ותעוזה מדהימים, וכן יכולת לבצע מעשים חריגים, משום שחשה שהמצב חריג ואינו מותיר כל ברירה.
כשרואים את היכולת המדהימה הזו של רבקה ללכת עד הסוף מתוך ההבנה שמדובר בעניין עקרוני שאין להתפשר עליהם, אפשר להבין גם כיצד נאותה בילדותה ללכת עם אדם זר, עבד אברהם, אל ארץ רחוקה ואל תרבות לא נודעת כדי להינשא ליצחק. כאשר קראו לה ושאלו את פיה, היא ענתה בהחלטיות מרשימה: "אלך", בלי כל היסוס, דחייה או התלבטות. תגובה זו מאפיינת את מי שמסתכלת על תחנות משמעויות בחייה בהחלטיות ובאופן בלתי פשרני. היא מוכנה לעשות הכול כדי להפוך את הרצוי למצוי.
דמות נשית נוספת שגילתה תעוזה מדהימה ולקחה על עצמה סיכונים כבירים היא תמר כלתו של יהודה. כשהתחפשה תמר לזונה וקיימה יחסים עם יהודה חמיה, היא הסתכנה בסיכון כבד שזהותה תיחשף ויבולע לה. כאשר הוצאה להורג ונמנעה מלחשוף את זהותו של יהודה, היא הסתכנה בכך שיהודה יכחיש הכול והיא תימצא את מותה בכבשן האש. נראה שגם תמר שאבה את כוחה מתחושה הדומה לזו של רבקה ואמרה לעצמה: "למה זה אנוכי", אם אשאר עגונה כל ימיי בלי ייבום ולא אוכל להרות וללדת, למה לי חיים?! תחושות אלה אפשרו לה לאזור אומץ, להסתכן בסיכונים עצומים וללכת עד הסוף.
על הדמיון בין רבקה ותמר עמדו כבר חכמים כאשר אמרו: "שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים: רבקה ותמר…" (ב"ר ס', טו). שתיהן הסתירו מאחורי המעטה החיצוני את כוחותיהן הנסתרים, שהיו כוחות כפולים והעניקו להן כוחות ללידה כפולה, לידת תאומים. מגילוי הכוחות הללו, התגלו שני רבדים באישיותן: נגלה ונסתר, זהות אמתית וזהות בתחפושת.
העיקרון שמימשו רבקה ותמר הוא אחד מהעקרונות שהניעו את גלגלי ההיסטוריה. אנשים שהרגישו שהם חולמים ולוחמים למען משימות חשובות מאין כמותן הם ששינו את פני החברה, הביאו חידושים גדולים לעולם וקידמו את המין האנושי, כך בעמנו, ממשה רבנו ועד מחוללי התחיה הלאומית בזמננו.
רבקה ותמר מלמדות שכל אדם צריך לזהות רגעים ומצבי הכרעה בחייו שבהם עליו לומר: "כאן מדובר בעניין עקרוני, בבחינת "אם כן למה זה אנכי", ועליו אינני מתפשר". גם המאמינים בהכלה ובסובלנות צריכים להכיר בקיומם של גבולות שאין לעבור ובערכים שיש להיאבק עליהם בנחישות.
אם אנו מזהים אל-נכון את המצבים שהם בבחינת "סוף העולם" ושבלעדיהם למה לנו חיים, אנו מסוגלים למצוא בקרבנו את האומץ והתעוזה להסתכן ולגייס כוחות, כמו רבקה ותמר, כדי לפעול ולהביא ברכה, שכן, כדברי הפתגם של ניטשה: "מי שיש לו 'למה' יוכל לשאת כמעט כל 'איך'!"
כותב המאמר:
הרב דר' רונן לוביץ, רב היישוב ניר עציון, מרצה במכללת "שאנן",
נשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".
