שבת זו נקראת ״שבת חזון״ על שם ההפטרה שלה הלקוחה מפרק א בספר ישעיהו,: ״חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים״. הצורך בחזון נמצא בכל תחומי החיים: בעולם העסקים, בעולם הפוליטיקה ובעולם הדתי והלאומי. לעיתים מושג זה של חזון מתחלף עם חלום ושומה עלינו להגדיר את המושגים כדי שנוכל להבהיר אותם וליישם אותם כראוי.
חלומו של יעקב הוא אחד הסיפורים הידועים בתורה שמעלה בנו דמיונות ותהיות על אורכו של הסולם, מיקומו של הסולם ומהות החלום. בעולם המחשבה הדתית ובעולם הפסיכולוגי עלו שאלות רבות בקשר למושג חלום: האם יש משמעות אמיתית לחלום? כיצד יש להתייחס לחלום? מהי השפעת החלום על החולם? ועוד. התשובות ההלכתיות לשאלות האלה אינן אחידות ומשאירות פתח רחב לסובייקטיביות ולפרשנות מגוונות.
המושג חזון מופיע לראשונה בברית בין הבתרים: ה׳ מתגלה לאברהם במחזה (מלשון חזון) וכורת עימו ברית. אם נשווה את המחזה הזה לחלום יעקב, נמצא שה׳ מתגלה ליעקב דווקא בחלום הלילה ולא באמצע היום. ההבדל בין חלום לחזון נעוץ בקונקרטיות של החזון; החזון מעביר מסר קונקרטי ומשתמש באלמנטים מוחשיים כדי ליצור את המציאות שהחזון מייצג. בברית בין הבתרים ה' מצווה את אברהם להביא קורבן ולבתר אותו. בתוך כך ה' יוצר מראות של אש ועשן. החזון אינו אבסטרקטי אלא ברור מאוד להבנה. אך לעומתו החלום מעורפל ונתון לפירושים שונים.
התלמוד בברכות מעלה אפשרות שחלום יכול להיפתר בהבל פיו של כל אדם שנשאל למהותו של החלום. החלום מצריך מעורבות אנושית, כפי שיוסף אמר לשר האופים ושר המשקים: ״ספרו נא לי״. החלום כביכול מחכה למצוא פיו של האדם כדי להתגבש למציאות מסוימת. החזון הוא מציאות שמתוארת בסימנים אלוקיים ואילו חלום הוא מציאות של ערפול וטשטוש שמתבהר באמצעות מוצא פי האדם.
עם ישראל נע בין חלום וחזון. עם ישראל יודע את ייעודו וחזונו כעם. חזון אחרית הימים ברור אך הדרך לשם ארוכה ומפותלת ולכן על עם ישראל להמשיך לחלום ולאפשר מעורבות אנושית בהגשמת החלום שייהפך לחזון. יעקב ויוסף החלו לחלום והדריכו את חייהם על פי חלומם וללא מאמציהם לממש את חלומותיהם, חזוננו לא היה מצליח להתממש.
במזמור קלז בתהילים דוד מתאר את תהליך הגאולה: ״היינו כחולמים״. כלומר גאולת עם ישראל תופיע כחלום שידרוש שותפות בתהליך הגאולה על מנת להביאו לתכליתו. הגאולה תבוא כחלק מהחזון של ה׳ לעם ישראל אך היא תופיע כחלום הדורש מאמץ והשתתפות אנושית בתהליך הגאולה.
חזון וחלום הם שני מושגים שמשלימים זה את זה ודורשים שותפות מלאה בינינו ובין ה׳. חזון הוא נבואה אלוקית, כפי שנאמר: ״חזון ישעיהו בן אמוץ״. החזון הוא התוכנית האלוקית בעוד שהחלום הוא המימוש האנושי של החזון. בלעדינו החלום יישאר בגדר נבואה ערטילאית ובלי עזרה אלוקית החזון יתפורר ויתאדה. מוטלת עלינו המשימה להשתתף במילוי החזון האלוקי שניתן לנו על מנת שנוכל להמשיך ולחלום מעבר למציאות חיינו.
עולמנו נע בין חלום וחזון, בין הוודאי לספק ובין מציאות ודמיון. החלום מאפשר לנו לדמיין ולבנות עולמות שאינם קיימים כרגע במציאות אך הם יכולים להיבנות אם נממש את יכולתנו. החזון אינו בא לתחם את החלום אלא לסייע ביצירת מסגרת קונקרטית. כדי לבנות עם צריך חלום וחזון, צריך מנהיגים שרואים את הכאן ועכשיו וגם מנהיגים הרואים את העתיד. זוהי דרכו של עם ישראל שבונה את דרכו באמצעות שני הכלים – חזון וחלום יחד.
כותב המאמר: הרב שי פינקלשטיין, רב קהילת ניצנים בקעה, ירושלים
