בפרשת השבוע, בלק, מסופר שעקב החשש של המואבים והמדיינים מהתקרבות עם ישראל לארצם הם פנו לבלעם, שהיה ידוע כבעל כוחות מאגיים, וביקשו ממנו שיקלל את עם ישראל. בלעם אמר לשלוחי מואב ומדין שהגיעו אליו ובקשו שיקלל את ישראל שהוא ייתן להם תשובה למחרת. בלילה התגלה אלוקים לבלעם ואמר לו לא ללכת איתם, "לא תאר את העם כי ברוך הוא" (במדבר כב, יב), ואכן בלעם סירב לבקשתם. לאחר זמן, שלחו המואבים והמדיינים שליחים נכבדים יותר לבלעם ושוב ביקשו ממנו שיקלל את ישראל. בלעם הסביר להם שהוא לא יכול לפעול נגד רצונו של אלוקים, ואמר שייתן להם תשובה סופית למחרת אחרי שאלוקים יאמר לו מה לעשות. בלילה התגלה אלוקים לבלעם ואמר לו שהוא יכול ללכת "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" (שם, כ).
על שינוי תגובתו של אלוקים לרצונו של בלעם ללכת עם שליחי מואב ומדין, אומרים חז"ל "מכאן אתה למד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (במדבר רבה כ, יב). גם כאשר אלוקים אומר את דעתו עדיין יש בחירה חופשית בעולם והוא אינו כופה על אדם את דעתו ורצונו אלא מאפשר לו ללכת בדרך שבה הוא רוצה ללכת.
למחרת יצא בלעם, רכוב על אתונו, ללכת לקלל את ישראל ומלאך ה' עמד בדרכו שלוש פעמים. האתון, שראתה את מלאך ה', בפעם הראשונה סטתה מהדרך, בפעם השנייה נלחצה לקיר ובפעם השלישית רבצה על מקומה. בלעם, שלא ראה את המלאך ה', היכה את האתון על מה שעשתה ואז נגלה מלאך ה' לבלעם והוכיח אותו על שהיכה את האתון.
בלעם התנצל מיד, ושאל את מלאך ה' האם להמשיך ללכת או לחזור. מלאך ה' ענה לו שילך "ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר" (במדבר כב, לה).
נשאלת השאלה: אם מלאך ה' חסם את דרכו של בלעם משום שאינה רצויה, מדוע הוא מאפשר לו להמשיך ללכת? נראה, שגם שהעיקרון שלמדו חז"ל בתחילת הסיפור נכון גם כאן; אומנם יש רצון אלוקי אבל לצידו קיימת הבחירה החופשית, גם כאשר אלקים מגלה הסתייגות מרצונו של האדם הוא משאיר בחירה חופשית.
בהמשך בלעם מנסה כמה פעמים לקלל את עם ישראל ואלוקים מונע ממנו. הוא רוצה לקלל אך בפועל הוא מברך. כאשר אנשי מואב ומדין מתלוננים ואומרים לבלעם שהם הביאו אותו לקלל את ישראל ולא לברך אותם, הוא עונה להם שהוא תלוי באלוקים, ואלוקים אינו מאפשר לו לקלל אלא רק לברך.
נשאלת השאלה: מדוע עכשיו אלוקים שולל מבלעם את הבחירה החופשית ולא מאפשר לו ללכת בדרך שהוא רוצה ללכת בה? התשובה היא שאומנם התשתית של העולם היא הבחירה חופשית ולכן בשלב הראשון אלוקים מאפשר לבלעם ללכת אבל זה לא כל הסיפור. בשלב השני, מלאך ה' יעמוד בדרכו של בלעם, בעוצמות שונות יפגוש האדם את הניגוד בין הרצון שלו לבין מלאכיו ושליחיו של אלוקים (מלאך ה' מסמל את החוקיות ששוררת בעולם). בשלב הזה כבר תועבר ביקורת על התנהלותו של האדם בעולם, אבל עדיין תינתן לו בחירה חופשית והוא יוכל להמשיך ללכת בדרך שבחר. אבל בשלב השלישי, כאשר בלעם רוצה לקלל את ישראל, אלוקים כופה את רצונו על בלעם שולל ממנו את הבחירה החופשית ומונע ממנו לקלל את ישראל . לבחירה החופשית של האדם יש גבול.
התנהלותו של הקב"ה עם בלעם יכולה להוות מקור השראה גם להתנהלות שלנו כהורים, מחנכים או מנהיגים. בשלב ראשון גם אם יש לנו יכולת, זכות ואפשרות לכפות את רצונו או דעתנו אין זו הדרך הראויה. עלינו להביע דעתנו אך לא להתעקש עליה ולאפשר למונהג ללכת בדרך שבה הוא רוצה, לתת לו ללמוד את עצמו ואת דרכו.
בשלב שני אפשר וצריך לרמוז שהדרך אינה ראויה, רצוי לעמת את הרצון של המונהג עם המציאות, אבל עדיין צריך להשאיר את הבחירה חופשית.
סיפור בלעם מלמדנו שרק בשלב האחרון, רק כשאין ברירה, רק כאשר נעשית פעולה שעלולה לפגוע באופן מהותי באדני החיים, רק אז, אפשר וצריך לכפות.
כותב המאמר: הרב צחי להמן, חבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'
