איך מרגיש אדם שחושב ש"פספס" משהו? שתפקיד חשוב ומשמעותי שהוא רצה בו כל כך "חמק" ממנו? כך לכאורה אירע לאהרון הכהן. בעת חנוכת המשכן, הנשיאים של כל השבטים הקריבו קרבנות- "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח" (במדבר ז, יא) – כל יום נשיא אחר. התורה חוזרת שתים עשרה פעמים על סדר הקרבת הקרבנות הזה אף על פי שאין הבדל בקרבנות. שבט לוי לא השתתף בהקרבה זו. על פי המדרש, אהרון, נשיא שבט לוי, הצטער על כך מאוד והקב"ה ניחמו במעשה אחר. כך הסביר רש"י (במדבר ח, ב) את הקשר והסמיכות שבין קרבנות הנשיאים למצווה להדליק את המנורה במקדש:
למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב.
אִמרה עממית אומרת שאם נסגרת דלת אחת, נפתחות דלתות אחרות. לא השתתפת בחנוכת המשכן עם יתר הנשיאים, זה בסדר, חייך. שלך גדולה משלהם. לך מיועד תפקיד אחר – הדלקת המנורה.
הרמב"ן (במדבר ח, ב) הקשה על כך: מה הנחמה בזה? אהרון רצה להשתתף בחנוכת המשכן כמו הנשיאים מהשבטים האחרים. ומדוע הנחמה היא דווקא בהדלקת המנורה, הרי יש תפקידים רבים ששבט לוי עושה במקדש- עבודה ביום כיפור, כניסה ביום כיפור לקודש הקודשים ועוד?
הרמב"ן הציע תוכן אחר לנחמה בהדלקת נרות המנורה:
אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבנו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "דבר אל אהרן ואמרת אליו" (במדבר ח, א). יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח.
הרמב"ן רואה שהדלקת הנרות שמדליקים אהרון וכל שבט לוי תקבל ביטוי משמעותי בעתיד. מאמצע ימי הבית השני, ידליק כל בית ישראל נרות בעקבות סיפור נס חנוכה.
אם כך, לפנינו שתי גישות: ע"פ רש"י הנחמה הייתה בתפקיד אחר השונה מכולם, תפקיד זה מיועד רק לאהרון או רק לקבוצתו ובהקשר זה רק לשבט לוי. יש תפקידים רבים שרק שבט לוי עושה אותם, אך הייחודיות של הדלקת המנורה היא קיומה בכל יום. בעוד שחנוכת הנשיאים היא אירוע חד פעמי, שבא מיוזמתם ועל בסיס התנדבות.
ע"פ הרמב"ן הנחמה גדולה עוד יותר. ההשפעה של הייעוד החדש הוא לא רק על קבוצתו הקרובה של אהרון אלא על כל ישראל. חנוכת המשכן של הנשיאים הייתה אירוע חד פעמי ואין אנו מציינים בלוח השנה אותה. לעומת זאת, את המנורה מדליקים בכל יום, ומאז אמצע בית שני, פעם בשנה למשך שמונה ימים. כל אדם משמש מעין כהן גדול בביתו ומדליק את המנורה. עבודת המקדש אינה נשארת רק אצל הכהנים ואינה חד פעמית אלא היא זולגת לחיים של כל אחד מעם ישראל קבוע בכל שנה ושנה.
אין עניין להצטער על דבר שרצינו מאוד והתאמצנו בעבורו. "לא הלך" לא נורא, מתקדמים הלאה. כנראה שיש ייעוד אחר המתאים לנו. יש ייעוד לטווח קצר ויש ייעוד לטווח ארוך ושיש לו משמעות רחבה וצריך למצוא מה נכון בו ומה מתאים ממנו לנו.
כותב המאמר: הרב ד"ר יהודה זולדן
מפקח מרכז להוראת תושבע"פ בחינוך הדתי ומרבני צהר
