כמעט בכל התרבויות בעולם יש לאוכל מקום מרכזי. הדבר קיים גם ביהדות ובא לידי ביטוי בסעודות השבת והחג בהם אנו מתאספים מסביב לשולחן וידועה קביעתם של חכמים שאמרו כי "אין שמחה אלא בבשר וביין" (פסחים קט.). לא לחינם הוזכר כאן הבשר שתופס חלק נכבד באותה תרבות גסטרונומית. אל מול אכילת הבשר ניצבת הצמחונות שמעלה את השאלה מהו היחס הנכון לאכילת בשר? אולי בשחיטת בעלי חיים יש משום אכזריות?
ההיתר לאכילת בשר נמצא בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח, לאחר סיפור המבול. "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל", אומר הקב"ה לנח ובניו והפרשנים בכל הדורות נדרשו לשאלה מדוע לנח וצאצאיו הותר מה שנאסר לאדם הראשון.
רבי שמשון רפאל הירש, מנהיגה של היהדות האורתודוכסית בגרמניה של המאה ה-19 מסביר כי ההיתר לאכול בשר נבע מהשינויים הפיסיים והאקלימיים בעולם שלאחר המבול: "משנשתנו חיי האדם הוא זוכה במזון חדש. ההתפתחות המהירה של האדם דורשת מזון מן החי. זאת ועוד, הבדלי חום, חילוף עונות השנה והאקלימים – כל אלה יש בהם טעם להתיר מזון מן החי. על ידי כך האדם תלוי פחות במזון מגידולי קרקע".
לעומת הרש"ר הירש, מסביר רבי מאיר שמחה מדווינסק, בספרו משך חכמה, כי ההיתר נועד להדגיש את יחסו של נח לבעלי החיים ש"זכה בהן בשכר טפולו וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה והכין להם מדור לקיים מיניהם. לכן בשכר זה נתנו לו לאכלה".
הסברו של המשך חכמה קשה ביותר ולו משום שמצד ההיגיון אין קשר בין המעשה של נח שכולו חמלה ודאגה לבין השכר שמתבטא בהרג ושחיטה. לא זו בלבד אלא שפרשנים נוספיםפ במהלך כל הדורות ראו באכילת הבשר עניין לא חיובי. כך למשל ר' יוסף אלבו, בעל "ספר העיקרים" שפותח את הסברו בהצהרה ערכית: "מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה ושטף אף ולמוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חנם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עכירות ואטימות בנפש… לפיכך רצה השם להסיר ממנו (מאדם הראשון) הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר… ותקן מה שחיסר בזה ממזונות נאותים שיחד אל האדם בצמחים"
גישה דומה נוקט גם מרן הרב קוק זצ"ל במאמרו "חזון הצמחונות והשלום", וכל הוא כותב: אי אפשר כלל לצייר, שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפֹך דם, יהיה גם דם בעלי חיים".
כל אלא רק מחזקים את השאלה מדוע לא המשיכה ונאסרה אכילת הבשר גם לאחר המבול?
לדעת הר"י אלבו, שמסתייג מאכילת בשר, ההיתר לאכילתו נובע מהשתבשות ההבחנה שבין אדם לבהמה. מדובר בתעודת עניות גדולה למין האנושי, שחייבה להעמיד גבול ברור ואכזרי שיראה שישנה הבחנה מוחלטת בין בעלי חיים לבני אדם. את הבלבול הזה ניתן לראות למשל אצל אנשים שחשים חמלה כלפי בעל החיים הפרטי שלהם, אולם אינם מסוגלים לחוש חמלה דומה כלפי עני או אדם חריג הניצב מולם.
דם לדעת הרב קוק הסיבה בגללה מותר לאכול בשר היא מפני שהימנעות מאכילת בשר היא שלב בשלמות מוסרית שהאנושות עוד לא הגיעה אליה. שלמות זו צריכה להבנות בהדרגתיות, שתוביל אותנו למאיסה בבעלי חיים, וכל כותב הרב: לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל, ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ, אין ספק ש(הצמחונות) גורם תקלות רבות." (חזון הצמחונות והשלום).
הסכנה במוסריות שקרית זו באה לידי ביטוי בהתנהגותם של הנאצים אשר חוקקו חוקים המגנים על בעלי חיים ומגבילים את השימוש בהם לצורך ניסויים רפואיים. במקביל הורדו היהודים לדרגת תת-אדם שחייהם אינם נחשבים כלל… זוהי רק דוגמא קלה לכשל המוסרי העלול לצמוח מצמחונות טרם זמנה.
ביטוי עכשווי למגמה ניתן למצוא גם בפועלו של ארגון PETA (אנשים למען יחס מוסרי לחיות), שמכנה שחיטת בעלי חיים למאכל בכינוי "שואה בצלחת שלכם". הארגון גם משתמש בפרסומות שלו בתמונות שלל קורבנות מחנה ריכוז נאצי לצד חוות תרנגולות!
גם בפילוסופיה המודרנית ניתן למצוא עיוותים מסוג זה המעלים את מדרגת הבהמה על פני אנשים בעלי מוגבלויות. ביטוי בולט לדבר ניתן למצוא בכתביו של פרופסור פיטר סינגר מאוסטרליה המדגיש בספרו "שחרור בעלי חיים" את החובה המוסרית שהאנושות חבה כלפי בעלי חיים.
ההיתר לאכול בשר מלמד שטרם הגענו לשלמות מוסרית באורחות חיינו הכלליים. ההיתר לאכול בשר מלמד שטרם גילינו חמלה מספקת כלפי בני אדם ולכן טרם הגיעה העת לאסור אכילת בשר בעלי חיים. זהו תמריץ מוסרי לחידוד היחס האנושי לכל כואב ודואב, לכל נצרך.
אולם, יחד עם זאת, העיסוק המוסרי בשאלות מעין אלה הכרחי. אל לנו לפתור עצמנו מדיון מעמיק בשאלות קשות. שאלת פיטום האווזים, כמשל, הינה דוגמא חיה לצורך בהתעוררות מוסרית הנובעת מאיזון בין הצרכים השונים.
הייתכן, שישב האדם במסעדה, יאכל כבד אווז ויתהדר בהכשר "למהדרין"? האם מישהו באמת חושב שההכשר נוגע רק לשחיטה? ברוח הדברים ניתן להעלות דוגמאות רבות נוספות, אולם חשוב לזכור כי לכל אלה מבקשות מאתנו להעלות ולהתעלות את רגישותנו המוסרית לעולם בו אנו חיים. אל לנו להניח את העיסוק בשאלות אלה לעולמות המנותקים מבית המדרש.
הרב שי פירון, ראש הישיבה התיכונית וישיבת ההסדר בפ"ת, ומרבני 'צהר'
